ילדים שואלים את זה בלי לגמגם: ”איך הוא עושה את זה?” איך הוא עובר בארובה צרה מדי, איך הוא יודע מי היה טוב, איך הוא מקיף את העולם בלילה אחד בלי שיתווסף לו קמט. בארכיון של הקוטב הצפוני אין הוראות שימוש בחתימת ידו, אבל יש בו משהו טוב יותר: מאתיים שנה של שירים, תחריטים ואגדות שמתארים את כישרונותיו אחד אחד.
הטקסט האמריקאי הראשון שמראה אותו בפעולה הוא משנת 1821. השיר המפורסם ביותר בא אחריו ב-1823. המאייר תומס נאסט נותן לו סדנה ופנקס רישום ב-1866, והסופר ל. פרנק באום, מחבר ”הקוסם מארץ עוץ”, מעניק לו אלמוות ב-1902. הנה, כוח אחר כוח, מה אומרים המסמכים האלה, ומה הגמדים בכפר מוכנים להוסיף.
אילו כוחות יש לסנטה קלאוס?
כשמקבצים את הסיפורים, מתקבלת רשימה מדויקת למדי. לכל כוח יש טקסט מקור, לעיתים קרובות תאריך, ולפעמים גם מחבר. אף אחד מהטקסטים האלה לא מתיימר להסביר הכול: הם מראים את סנטה קלאוס עושה, בלי לומר איך הוא עושה. ודווקא זה מה שהופך אותם לנעימים כל כך לקריאה חוזרת.
- לעוף בלילה עם מזחלת ואיילי צפון: אייל אחד כבר ב-1821, שמונה ב-1823.
- להיכנס ולצאת דרך הארובה בהנהון ראש פשוט, כפי שתואר ב-1823.
- לעבור דרך קירות של בתים שאין בהם ארובה, באגדה של באום מ-1902.
- לדעת מי היה טוב, בזכות פנקס התנהגות שתומס נאסט מצייר ב-1866.
- לשמוע את משאלות הילדים מהקורבטונטורי, ההר דמוי האוזן בלפלנד הפינית.
- לא למות לעולם, בזכות גלימת האלמוות מהאגדה של 1902.
לרשימה הזאת צריך להוסיף כישרון עתיק יותר, שעבר בירושה מניקולאוס הקדוש, הבישוף של מירה שממנו סנטה קלאוס קיבל את שמו: להופיע במקום שבו צריכים אותו. נחזור אליו בסוף, כי ייתכן שהוא החשוב מכולם.
איך סנטה קלאוס עולה בחזרה דרך הארובה?
התשובה נכנסת בשתי שורות. בשיר ”A Visit from St. Nicholas”, שפורסם בלי שם מחבר ב-23 בדצמבר 1823 בעיתון Sentinel של העיר טרוי, במדינת ניו יורק, המבקר יורד תחילה ”בקפיצה” דרך הארובה. כשהוא מסיים את עבודתו, הוא מניח אצבע על צד האף, מהנהן, ועולה בחזרה במעבר. בלי סולם, בלי חבל: תנועה אחת מספיקה.
הוא הניח את אצבעו על צד אפו, הנהן בראשו, ועלה במעלה הארובה.
אותו שיר מתאר מבקר שלא מוציא מילה מפיו והולך ישר לעבודתו. הוא ממלא את הגרביים, מסתובב בתנועה חדה, קורץ ומניע את ראשו באופן שמרגיע את המספר. סנטה קלאוס של 1823 הוא קטן, זריז, כמעט גמד, ומן הסתם זה עוזר לו במעברים הצרים. קלמנט קלארק מור טוען לבעלות על השיר שלוש עשרה שנה מאוחר יותר, ייחוס שחלק מהחוקרים מערערים עליו לטובת הנרי ליווינגסטון.
ומה עם בתים בלי ארובה? ב-1902 ל. פרנק באום שאל את עצמו את השאלה הזאת ב”The Life and Adventures of Santa Claus”. באגדה שלו קלאוס עובר תחילה דרך הארובות, עד היום שבו תנורים מחליפים את האחים והמעברים נעשים צרים מדי. הפיה ויסק מציעה אז לעבור דרך הקירות, ואיתה ועם חבריה קלאוס כבר לא מתקשה כלל להיכנס לבתים המודרניים. באום מוסיף שההורים יכולים לשמש ”סגנים” ולמלא את הגרביים במקומו. הסיפור המלא של הארובה מסופר בכתבה למה סנטה קלאוס יורד בארובה.
איך סנטה קלאוס יכול לעוף?
הוא לא עף לבד: איילי הצפון שלו הם שנושאים את המזחלת. הטקסט הראשון שמראה אותם הוא משנת 1821. באותה שנה המדפיס הניו יורקי ויליאם ב. גילי מוציא חוברת קטנה, ”The Children's Friend”, מעוטרת בשמונה תחריטים צבעוניים. השיר שבה, ”Old Santeclaus with Much Delight”, מעביר אייל צפון יחיד מעל הגגות ומעל מרחבי השלג, בערב חג המולד.
את אייל הצפון שלו הוא נוהג בליל הכפור הזה, מעל ראשי הארובות ומרחבי השלג.
שנתיים אחר כך, השיר מטרוי עובר ל”מזחלת זעירה ושמונה איילי צפון קטנטנים”. באום, ב-1902, ממציא כלל שמסביר הכול: איילי הצפון שייכים ליער בורזי, ושומריהם, הנוקים, משאילים אותם לקלאוס לילה אחד בלבד בשנה, בערב חג המולד, בתנאי שיחזרו לפני עלות השחר. הוא יכול לבחור עשרה לכל היותר. שני הראשונים נקראים גלוסי ופלוסי, והצוות המלא כולל גם את Racer, Pacer, Reckless, Speckless, Fearless, Peerless, Ready ו-Steady.
סנטה קלאוס אינו היחיד שעף מעל הגגות. בהולנד, סינטרקלאס רוכב על סוסו הלבן מעל הבתים בשבועות שלפני ה-5 בדצמבר, ומניח מתנות דרך הארובה. מאין באו איילי הצפון, איך קוראים להם ולמה לרודולף יש אף אדום: הכול נמצא בכתבות מאין באו איילי הצפון של סנטה קלאוס והשמות של איילי הצפון.
איך הוא מספיק הכול בלילה אחד?
כאן הטקסטים הישנים שומרים על שתיקה. השיר מ-1823 מסתפק בכך שהמבקר מגיע, עובד בלי מילה ויוצא ”כמו מוך של גדילן” שנישא ברוח. השיר מ-1821 קובע את התאריך: ”Each Christmas eve”, בכל ערב חג המולד, ולא עוד ב-6 בדצמבר, יום ניקולאוס הקדוש. איש במאה ה-19 לא ניסה לחשב כמה בתים צריך לבקר בכל שנייה.
האגדה של באום נותנת שני רמזים. ראשית, קלאוס אינו לבד: בסוף הספר יש לו ארבעה עוזרים, קילטר, פיטר, נוטר וויסק, שבאו מארבעה עמים קסומים שונים. קילטר, ”השקט והמהיר”, אפילו אוסף את המכתבים של הילדים. שנית, ההורים עוזרים לו. בסיפור של 1902, סנטה קלאוס הוא כבר צוות.
יש גם הסבר ארצי יותר, שקשור לסיבוב כדור הארץ: ערב חג המולד לא מגיע באותו רגע לכל מקום, והנוסע שעוקב אחרי אזורי הזמן נהנה מהרבה יותר מעשרים וארבע שעות. אנחנו מפרטים את החישוב הזה בכתבה איך סנטה קלאוס מחלק את כל המתנות בלילה אחד.
איך סנטה קלאוס יודע מי היה טוב?
גם לכוח שהילדים חוששים ממנו יותר מכול יש תאריך. ב-29 בדצמבר 1866 תומס נאסט מפרסם ב-Harper's Weekly כפולת עמודים בשם ”Santa Claus and His Works”. באיורים סנטה קלאוס צופה בילדים הטובים, עובד בסדנה שלו ומעיין בפנקס חשבונות עבה. כשנאסט מקבץ את ציוריו לספר ב-1890, הכיתובים מודפסים: ”On the look out for good children” ו”Account book, record of behaviour”.
כדי לשמוע, לסנטה קלאוס יש גם כתובת שנבחרה היטב. ב-1927 מגיש הרדיו הפיני מרקוס ראוטיו מכריז שהוא גר על הקורבטונטורי, בלפלנד. השם פירושו ”הר האוזן”, ומספרים שצורתו מאפשרת לסנטה קלאוס לשמוע את המשאלות של כל ילד על פני כדור הארץ. שאר הכתובות של סנטה קלאוס מקובצות בכתבה איפה גר סנטה קלאוס.
לרשימה, לפנקס, לספר האדום העבה של סינטרקלאס ולשירים שמדברים עליהם יש היסטוריה משלהם, שאנחנו מספרים בכתבה איך סנטה קלאוס יודע אם היית טוב. לחוות דעת ראשונה, גלאי הילדים הטובים שלנו נותן פסק דין תוך שניות.
האם סנטה קלאוס בן אלמוות?
באגדה של באום, כן, ואפילו ידוע איך זה קרה. קלאוס גדל ביער בורזי, אחרי שהנימפה נסילה אספה אותו. הוא בן תמותה, והוא מזדקן. כשרוח המוות מתקרבת אליו, אק, אדון היערות של העולם, מכנס את מועצת כל בני האלמוות. כל אחד מצביע בעד, וקלאוס מקבל את גלימת האלמוות. אק מכריז אז שקלאוס הוא ”הקדוש הפטרון של הילדים”.
חמש שנים קודם לכן, עיתון ניו יורקי נתן תשובה משלו. ב-21 בספטמבר 1897 The Sun מפרסם מאמר מערכת לא חתום, בתשובה למכתב של וירג'יניה או'הנלון, בת שמונה, ששאלה אם סנטה קלאוס קיים. מחברו, פרנסיס פרסלוס צ'רץ', נודע רק אחרי מותו, ב-1906. הטקסט הפך למאמר המערכת שהודפס מחדש יותר מכל מאמר אחר בתולדות העיתונות.
אין סנטה קלאוס! תודה לאל! הוא חי, והוא חי לנצח.
אותו מאמר מערכת מבטיח שבעוד אלף שנה הוא ימשיך לשמח את לב הילדים. הבישוף ניקולאוס, לעומת זאת, מת במירה ב-343 לפי המסורת. החישוב של גילו של סנטה קלאוס, החל מהתאריך הזה, נמצא בכתבה בן כמה סנטה קלאוס.
מאין בא הקסם של סנטה קלאוס?
הרבה לפני איילי הצפון, לניקולאוס הקדוש היה מוניטין של מי שמגיע ברגע הנכון. St. Nicholas Center, מרכז תיעוד אמריקאי שמוקדש לקדוש, מביא את סיפורם של המלחים ממירה. ספינתם, שנקלעה לסערה במזרח הים התיכון, עולה על שרטון. המלחים מתפללים לבישוף ניקולאוס, אף שהוא רחוק מהם. הוא מופיע על הסיפון, עוזר להם לחזק את חבלי התורן, והספינה משתחררת לפני שהמראה נמוג.
כשהם מגיעים לנמל, המלחים הולכים להודות לאל בקתדרלה של מירה ומזהים שם את הבישוף שראו על הסיפון. כשהם שואלים אותו איך שמע אותם, הוא עונה שחיים שמוקדשים לאחרים מאפשרים לראות ולשמוע את מי שנמצא בסכנה. לראות מרחוק, לשמוע קריאות, להגיע בזמן: אלה, חמש עשרה מאות שנים קודם לכן, הכישרונות שהילדים מייחסים לסנטה קלאוס.
האגדות האחרות של הבישוף, שלוש הנערות והנדוניה שנזרקה דרך החלון, שלושת הילדים שניצלו מהקצב, מסופרות בכתבה מי היה ניקולאוס הקדוש. וכדי לשאול את הנוגע בדבר ישירות, נשארים המכתב לסנטה קלאוס או שיחה איתו.
מקורות
- Academy of American Poets, Poets.org, ”A Visit from St. Nicholas” (1823)
- ויקיפדיה, ”Old Santeclaus with Much Delight” (The Children's Friend, 1821)
- Project Gutenberg, ל. פרנק באום, ”The Life and Adventures of Santa Claus” (הטקסט המלא)
- ויקיפדיה, ”The Life and Adventures of Santa Claus” (Bowen-Merrill, 1902)
- Colgate University, Picker Art Gallery, תומס נאסט, ”Santa Claus and His Works”, Harper's Weekly, 29 בדצמבר 1866
- Project Gutenberg, תומס נאסט, ”Thomas Nast's Christmas Drawings for the Human Race”, Harper & Brothers, 1890
- ויקיפדיה, ”Korvatunturi”
- Yle News, ”Christmas special: How Santa became Finnish”, 2019
- ויקיפדיה, ”Yes, Virginia, there is a Santa Claus” (The Sun, 1897)
- St. Nicholas Center, ”The Sailors' Friend”
- ויקיפדיה, ”Sinterklaas”
- MPR News / NPR StoryCorps, ”NORAD's Santa tracker began with a typo and a good sport”, 2014
