באותו ערב ירד שלג בעדינות על הכפר של סנטה. באורווה הביט נינו בכוכבים. הוא חלם לגרור את המזחלת, אבל הלילה הפחיד אותו קצת.
סנטה התיישב לידו ולחש: ״גם בחושך, אור קטן שומר עליך. ״ אז נינו הרים את ראשו. מעל העצים עמד כוכב אחד, זורח בהיר מכל השאר.
נינו היה האייל הצעיר ביותר באורווה. הקרניים שלו עוד היו קטנות, הרגליים קצת מגושמות, וכשהרוח נשבה דרך הלוחות, הוא התחבא בתוך הקש. האיילים הגדולים לא פחדו מכלום. טורנדו דהר דרך סופות, קומט קפץ מעל העננים, ורודולף האיר את הדרך באפו האדום.
״איך הם עושים את זה? ״ שאל נינו. סנטה חייך אל זקנו הלבן. ״גם הם פחדו. יום אחד הם החליטו לעשות צעד קטנטן, ואחריו עוד אחד. אומץ אינו אומר שלא פוחדים. הוא אומר להתקדם בעדינות, גם כשקצת מפחדים.
סנטה פתח את דלת האורווה. בחוץ הלילה היה כחול ושקט. פתיתי שלג רקדו באור הפנס. נינו צעד לתוך השלג. הוא חרק מתחת לפרסותיו כמו צחוק קטן. הוא עשה צעד שני, ואחריו שלישי.
״רואה את הכוכב הזה? ״ אמר סנטה והצביע לשמיים. ״זה כוכב האיילים. הוא שמר על כל אחד מכם, תמיד. כשאתם טסים, הוא מראה לכם את הדרך הביתה. ״ נינו הביט בכוכב זמן רב מאוד. הוא הבהב, כאילו קרץ לו.
ואז הרגיש נינו משהו חם בלבו, בעדינות. הרגליים שלו הפסיקו לרעוד. הוא דהר עד סוף הסמטה, עקף את העץ הגדול וחזר בריצה, והעיניים שלו נוצצות. ״עשיתי את זה! ״ צעק. ״הלכתי בלילה!
שאר האיילים הציצו מחלונות האורווה. רודולף הדליק את אפו כדי לברך אותו, וקומט דרך ברגליו על הרצפה. סנטה הניח את ידו הגדולה על צווארו של נינו. ״אני כל כך גאה בך, איילון קטן. בשנה הבאה אולי תטוס איתנו.
באותו לילה נרדם נינו בתוך הקש, בלי להשאיר פנס דולק. דרך החלון הקטן זהר בעדינות כוכב האיילים. וגם אתה, כשתעצום את עיניך הלילה, זכור: גם בחושך, אור קטן שומר עליך.
סיפורו של היום הסתיים. חיבוקים גדולים לכולם, ונתראה מחר עם סיפור לילה טוב חדש לגמרי. לילה טוב, ילדים, וחלומות מתוקים.