מאין באו איילי הצפון של סנטה קלאוס? מהחוברת של 1821 ועד רודולף

מתי מופיע אייל הצפון לראשונה עם סנטה קלאוס?

ב־1821 מפרסם המדפיס הניו יורקי ויליאם ב. גילי חוברת קטנה בכריכה רכה בשם The Children's Friend: A New-Year's Present, to the Little Ones from Five to Twelve. יש בה שיר אנונימי, המוכר היום לפי השורה הראשונה שלו, ”Old Santeclaus with Much Delight”, ושמונה תחריטים צבועים. זה הפרסום הידוע הקדום ביותר שבו אייל צפון מושך את המזחלת של סנטה קלאוס. ספריית ביינקה של אוניברסיטת ייל שומרת עותק שלו.

בתחריט הראשון, אייל צפון אחד, בלי שם, מושך מזחלת שעליה שלט: ”REWARDS”, כלומר הפרסים. האיש הזקן מביא מתנות לילדים הטובים. לאחרים הוא משאיר זמורת ליבנה, שהטקסט מציג ככלי שאלוהים ייעד לחינוך הילדים. זה רחוק מאוד מהדמות הסלחנית של היום.

החוברת משנה גם את התאריך. הביקור כבר לא מתקיים ב־6 בדצמבר, יום ניקולאוס הקדוש, אלא בערב חג המולד. לא המחבר ולא המאייר זוהו. מומחה הייחוס דון פוסטר הציע לראות בה את ידו של קלמנט קלארק מור, אבל ההשערה עדיין שנויה במחלוקת. את לידת הדמות אנחנו מספרים בהסיפור האמיתי של סנטה קלאוס.

איך עבר סנטה קלאוס לשמונה איילי צפון?

ב־23 בדצמבר 1823 מפרסם ה־Sentinel של העיר טרוי, במדינת ניו יורק, ללא חתימה את ”A Visit from St. Nicholas”. השיר מיוחס לקלמנט קלארק מור ב־1837, והוא טוען לו בספר Poems שלו ב־1844; אחרים מייחסים אותו להנרי ליווינגסטון. המספר רואה בו מגיעים ”מזחלת מיניאטורית ושמונה איילי צפון זעירים”, שעולים אחר כך ”עד הגג” עם מטען הצעצועים.

בנוסח שהודפס בטרוי, שני איילי הצפון האחרונים נקראים דנדר ובליקסם, מהולנדית ”רעם” ו”ברק”, קריצה לעבר ההולנדי של ניו יורק. מור משנה את שמם לדונדר ובליצן במהדורה שלו מ־1844, כדי לקרב אותם לגרמנית. הצורה דונר מתקבעת רק בתחילת המאה ה־20.

שמונה לא הפך למספר מקודש בן לילה. ב־1902 מפרסם ל. פרנק באום, מחבר הקוסם מארץ עוץ, את The Life and Adventures of Santa Claus עם צוות של עשרה איילי צפון, שהזוג המוביל בו נקרא פלוסי וגלוסי. ובכל זאת, את הרשימה של 1823 זכרו הילדים. התרגומים השתנו ממהדורה למהדורה, ואנחנו משווים ביניהם בשמות איילי הצפון של סנטה קלאוס.

למה איילי צפון ולא סוסים?

לא החוברת של 1821 ולא השיר של 1823 מסבירים את הבחירה. מה שידוע הוא שאייל הצפון היה מזמן חיית הסמל של הצפון הרחוק בעיני הקוראים האירופים, ושאורח שמגיע מן הקור יכול היה בקושי להגיע בעגלה. שני מסמכים עתיקים מראים ממתי הדימוי הזה מסתובב.

בסביבות 890, נורווגי עשיר בשם אוטר, או אוהת'רה, מספר על מסעותיו למלך אלפרד הגדול באנגליה. הוא גר צפונה יותר מכל שאר הנורווגים, בהולוגלנד. יש לו עדיין שש מאות איילי צפון מבויתים שלא מכר, ביניהם שישה איילי ”פיתיון” יקרי ערך מאוד, שהסאמים משתמשים בהם כדי ללכוד איילי צפון פראיים. לעומת זאת יש לו רק עשרים בקר, עשרים כבשים ועשרים חזירים. הסיפור שלו, ששולב בתרגום אנגלי של ההיסטוריון אורוסיוס, כולל את ההופעה הראשונה של המילה ”אייל צפון” באנגלית עתיקה, בצורה hranas.

ב־1673 יוצא לאור בפרנקפורט הספר Lapponia של יוהנס שפרוס, פרופסור באופסלה. הספר, שהזמין קנצלר האוניברסיטה מגנוס דה לה גרדי, נועד בין השאר להשתיק שמועה: באירופה אמרו שהניצחונות השוודיים חייבים משהו לכישוף של הסאמים. שפרוס מעולם לא היה בלפלנד. הוא נשען על סיפורי כמרים מצפון שוודיה ועל חפצים סאמיים מאוספים פרטיים.

הספר מתורגם לאנגלית באוקספורד ב־1674, לגרמנית ב־1675, לצרפתית ב־1678 ולהולנדית ב־1682. בין 26 חיתוכי העץ שבו, אחד מציג אדם יושב במזחלת שרתום אליה אייל צפון. עבור דורות של קוראים, לפלנד היא קודם כל זה: שלג, מזחלת נמוכה ואייל צפון רתום.

מאין באה המילה reindeer?

המילה האנגלית reindeer שאולה מהשפות הסקנדינביות, כמו האיסלנדית העתיקה hreindýri או השוודית rendjur. החלק הראשון, rein, בא משורש גרמאני שמקורו לא ברור, ככל הנראה קשור לקרני החיה. החלק השני, deer, ציין במקור כל בעל חיים שהוא. אחרי הסיפור של אוטר, המילה חוזרת לאנגלית רק בסביבות 1440.

מי מגדל את איילי הצפון האמיתיים? מגדלי האיילים הסאמים של לפלנד

הסאמים חיים בצפון נורווגיה, שוודיה ופינלנד ובחצי האי קולה שברוסיה. נורדרגיו, מכון המחקר של מועצת השרים הנורדית, מעריך את מספרם בין 65,000 ל־100,000: כ־40,000 בנורווגיה, 15,000 עד 25,000 בשוודיה, כ־10,000 בפינלנד וכ־2,000 ברוסיה. אלה הערכות, כי אף אחת מהמדינות האלה לא סופרת מוצא אתני. נורדרגיו מונה עשר שפות סאמיות. רק חלק מהסאמים מגדלים איילי צפון.

בנורווגיה המגדלים עובדים יחד במסגרת סיידה, קבוצת בעלים ששומרים במשותף על איילי הצפון בשטח מסוים. ב־2006 עד 2007 היו במדינה 556 יחידות סיידה ו־2,936 אנשים שהתפרנסו מהגידול. המקצוע השתנה בשנות ה־60 עם מה שהמרכז הבינלאומי לגידול איילי צפון מכנה מהפכת האופנוע השלג, ואחריה טרקטורונים, אופנועים ומסוקים. הבשר הוא המוצר העיקרי, לצד העורות, העצמות והקרניים.

• נורווגיה: כ־241,000 איילי צפון ב־2007, עדר שנע סביב 200,000 ראש.
• שוודיה: כ־220,000 איילי צפון ב־2007, בין 150,000 ל־300,000 במהלך המאה ה־20.
• פינלנד: כ־207,000 איילי צפון ב־2004 עד 2005, עם שיא של יותר מ־250,000 בשנות ה־70 וה־80.
• סימני אוזן: כל עופר חייב לשאת את הסימן הרשום של בעליו לפני 31 באוקטובר בשנתו הראשונה; בשוודיה יש כעשרים חריצים מאושרים, המשולבים בכשלושים דרכים, ולכל אחד שם משלו.

בנורווגיה, חוק גידול איילי הצפון מ־2007 קושר את הזכות להחזיק איילי צפון באזור המרעה הסאמי לסימן אוזן, שמחייב להיות סאמי ושהגידול יהיה המקצוע העיקרי של האדם, של אחד מהוריו או של אחד מסביו. בשוודיה, מנהל המחוז קובע תקרת איילי צפון לכל כפר סאמי, אבל לא לכל בעלים. הספירות נעשות באביב, לפני ההמלטות.

איך הגיעו איילי צפון אמיתיים לאמריקה?

באלסקה, המילה reindeer מציינת רק את החיות המבויתות; קרוביהן הפראיים, מאותו מין, נקראים קריבו. ב־1891 מביאים המיסיונר שלדון ג'קסון וויליאם ט. לופ את איילי הצפון הראשונים מסיביר. התוצאות מאכזבות, וג'קסון פונה ללפלנד: הוא מגייס מגדלים באמצעות מודעות בעיתונים סקנדינביים, וקבוצה ראשונה מגיעה ב־1894.

1. 1891שלדון ג'קסון וויליאם ט. לופ מייבאים את איילי הצפון הראשונים מסיביר לאלסקה.
2. 1894מגיעה קבוצה ראשונה של מגדלים סאמים, שתפקידם להכשיר חניכים מקומיים.
3. 1898משלחת ממשלתית: יותר מ־500 איילי צפון והמגדלים שלהם עוברים דרך ניו יורק ואז סיאטל, בדרך לאלסקה.
4. 1900סוף החוזים: חלקם נשארים, אחרים יוצאים לבהלת הזהב או חוזרים ללפלנד.
5. 1926חברת לומן וחנויות הכלבו מייסיס משיקות תהלוכות חג המולד עם סנטה קלאוס וצוותי איילי צפון.

המשלחת של 1898 באה בעקבות חוק מ־18 בדצמבר 1897 שמקצה 200,000 דולר, כי ג'קסון חושש מרעב בקרב מחפשי הזהב בקלונדייק. החוזה שנחתם ב־24 בינואר 1898 קובע שנתיים של עבודה, טיפול רפואי חינם ובית ספר לילדים. עם הנשים והילדים, הקבוצה מונה 170 איש, סאמים, נורווגים, שוודים ופינים.

בשנות ה־20 העדרים באלסקה עוברים בהרבה את 100,000 הראשים, והחברה של האחים לומן רוצה למכור את הבשר והפרווה שלהם בכל המדינה. ב־1926 היא חוברת למייסיס כדי לארגן תהלוכות חג המולד שבהן סנטה קלאוסים מגיעים במזחלות שרתומים אליהן איילי צפון אמיתיים, בהובלת מגדלים סאמים ומקומיים. סנטה קלאוס הראשון בתהלוכות האלה נקרא מתיס איבר קלמנטסן ניליקה. פורטלנד, סנט פול, בוסטון, שיקגו וברוקלין זוכות להן עד שנות ה־30.

בני לומן גם דואגים לפרסם בעיתונים מכתבי ילדים מזויפים ששואלים אם סנטה קלאוס יבוא עם איילי הצפון שלו. המרכז הבינלאומי לגידול איילי צפון, שמדווח על הפרשה, רואה בקרל לומן, שכונה ”מלך איילי הצפון”, את אחד מבוני הגרסה המסחרית של סנטה קלאוס והצוות שלו. כדי לכתוב מכתב אמיתי, בלי שום כוונה מסחרית, היכנסו לעמוד המכתב שלנו.

מאין בא רודולף, אייל הצפון אדום האף?

רודולף נולד במשרד בשיקגו. ב־1939 מבקשת רשת חנויות הכלבו מונטגומרי וורד מאחד מכותבי הפרסומות שלה, רוברט ל. מיי, בוגר דרטמות' ב־1926, חוברת חג מולד לחלק לילדים. מיי בוחר באייל צפון והופך אותו לברווזון מכוער בעל לב גדול. לימים יאמר שהשראתו באה מילדותו שלו, כילד ביישן, נמוך, שאף פעם לא נבחר ראשון לקבוצות.

הוא כותב את הטקסט בכחמישים שעות, בשנה נוראה: אשתו אוולין, חולת סרטן, מתה ב־28 ביולי 1939. דנבר גילן, אמן ממחלקת הגרפיקה של הרשת, מתלווה אליו ואל בתו ברברה לגן החיות כדי ללמוד את איילי הצפון. החלוקה מתחילה ב־1 בנובמבר 1939, ו־2.4 מיליון עותקים יוצאים במהלך העונה. בגלל מחסור בנייר בזמן המלחמה, ההדפסה החוזרת מחכה עד 1946: עוד 3.6 מיליון עותקים.

ב־1 בינואר 1947 מעבירה הנהלת מונטגומרי וורד את הזכויות למיי, ששקע בחובות בגלל הוצאות בית החולים של אשתו הראשונה. גיסו, ג'וני מרקס, מלחין שיר ב־1949. ג'ין אוטרי מקליט אותו ב־27 ביוני 1949, קולומביה מוציאה אותו בספטמבר והוא מגיע למקום הראשון במכירות בארצות הברית בחג המולד 1949: 1.75 מיליון תקליטים בעונה הראשונה, 12.5 מיליון בסך הכול לגרסה שלו.

ב־6 בדצמבר 1964 משדרת NBC סרט אנימציה בטכניקת סטופ מושן, בהפקת Videocraft International, לימים חברת רנקין/באס, במסגרת General Electric Fantasy Hour. בורל אייבס הוא המספר. פוגשים בו את הרמי, גמד שחולם להיות רופא שיניים, ואת אי הצעצועים הנטושים. הסרט משודר שוב מדי שנה מאז 1964, השלטון הארוך ביותר של תוכנית חג מולד בטלוויזיה האמריקאית. את השיר תמצאו בין שירי חג המולד שלנו.

האם איילי הצפון של סנטה קלאוס הם נקבות?

השאלה חוזרת בכל חורף, ויש לה בסיס רציני. לפי מחלקת הדיג והציד של אלסקה, אייל הצפון, או הקריבו, הוא היחיד במשפחת האייליים שאצלו לשני המינים יש קרניים. הקרניים של הזכרים הבוגרים גדולות ומסיביות, של הנקבות קצרות ודקות יותר.

הכול תלוי בלוח הזמנים של נשירת הקרניים. הזכרים הגדולים ביותר מאבדים את שלהם בסוף אוקטובר, אחרי עונת ההזדווגות. הזכרים הצעירים והנקבות שאינן מעוברות שומרים עליהן עד אפריל, והנקבות המעוברות עד להמלטת העופר, בסוף מאי או בתחילת יוני. אייל צפון שעדיין נושא קרניים גדולות ב־24 בדצמבר הוא לכן כנראה נקבה, או זכר צעיר. לזכרים הגדולים, לעומת זאת, כבר אין קרניים על הראש.

איך נראה אייל צפון אמיתי?

• משקל: 80 עד 120 ק״ג לנקבה בוגרת, 159 עד 182 ק״ג בממוצע לזכר, עם שיאים של 318 ק״ג.
• פרסות: רחבות וקעורות, הן נפתחות כדי לשאת את החיה על השלג ומשמשות כמשוטים כשהיא שוחה.
• מסעות: עדרים מסוימים נודדים עד 640 ק״מ בין מרעה הקיץ למרעה החורף, ויכולים לעבור 80 ק״מ ביום.
• תפריט חורף: חזזיות, ה”חזזית של איילי הצפון” המפורסמת, סמרים יבשים ושיחים קטנים כמו אוכמניות.
• עיניים: השכבה המחזירה אור בקרקעית העין עוברת מזהוב בקיץ לכחול עמוק בחורף, לפי מחקר של יוניברסיטי קולג' לונדון ואוניברסיטת טרומסה שפורסם ב־2013.

האם איילי צפון יכולים לעוף?

שום טקסט עתיק לא אומר זאת על אייל הצפון של סנטה קלאוס לפני 1821, אז הוא כבר דוהר ”מעל הארובות”. ואם נחזור עוד אחורה בזמן, ”אבני האיילים” של מונגוליה ושל אלטאי, מצבות קבורה בנות 3,000 שנה לפחות, מציגות לעיתים קרובות אייליים עם קרניים מוארכות שנראים כאילו הם ממריאים. לפעמים קוראים שאיילי הצפון המעופפים באו משמאנים שאכלו את פטריית זבובית המוסקרין: המרכז הבינלאומי לגידול איילי צפון רואה ברוב הסיפורים האלה דמיון לא מדויק. בכפר ההסבר פשוט יותר, ואפשר לבקר אותו במפת הכפר.