למה סנטה קלאוס יורד דרך הארובה? הסיפור של דלת שאין כמותה

למה סנטה קלאוס נכנס דרך הארובה?

כי במשך מאות שנים האח הייתה מרכז הבית. בישלו בה ארוחות, התחממו לידה, סיפרו סביבה סיפורים. הצרפתית שומרת את העקבות: המילון Trésor de la langue française מתארך לסביבות 1135 את המילה ”foier”, שמציינת את מקום האש באח, ומוצא ב-1572, אצל רונסאר, את המשמעות ”המקום שבו חיה משפחה”. ה-foyer הוא גם האש וגם מי שחיים סביבה.

דצמבר חיזק עוד יותר את התפקיד הזה. חוקרת ימי הביניים קרין אולצ'י, מאוניברסיטת ריימס, מצטטת את מופסאן, שראה בחודש הזה ”חור שחור בתחתית השנה”, שבו מסתגרים בבית ”ליד האח”. שם שרפו את בול העץ של חג המולד, מנהג שסטודנט מבאזל נתן לו ב-1597 את התיאור המפורט הראשון, ושהניח, כפי שהיא מזכירה, שיש אח בבית.

בלילה הדלת הייתה נעולה והתריסים סגורים. מעבר העשן נשאר הפתח היחיד אל החוץ, ובעיקר אל השמיים. בשביל דמות שנוסעת באוויר, זו הכניסה ההגיונית ביותר שיש: היא נוחתת על הגג, והדרך יורדת ישר עד המקום שבו המשפחה השאירה את הנעליים.

מי כבר ירד דרך הארובה לפני סנטה קלאוס?

סנטה קלאוס לא המציא את הדרך הזאת. המגזין Mental Floss, שאסף את המסורות בנושא, מצטט מלומד צרפתי מהמאה ה-15, פטרוס מאמוריס, שלפיו מכשפות, גמדים ויצורים מסוגם לא נכנסו לבתים דרך הקירות, אלא דרך הארובה. באגדות של הרנסנס הפיות מופיעות דרך המעבר, והמכשפות עפות משם על המטאטא שלהן אל השבת של המכשפות.

• בסקוטלנד ובאנגליה, הבראוני, רוח ביתית, מנקה את הבית בזמן שהמשפחה ישנה, ונכנס כמו שהוא יוצא: דרך הארובה.
• בסלובניה, הסקראט, רוח שיכולה לשנות צורה, יורד במעבר בדמות בוערת כדי להביא עושר למשפחות שמוצאות חן בעיניו.
• אצל הקלטים, הבודאך הוא דחליל מפחיד שמתגנב לארובה כדי לחטוף ילדים שאינם מקשיבים.
• ביוון, הקליקנצארוי, גמדים שובבים, יורדים דרך הארובות במשך שנים עשר הימים שבין חג המולד לחג ההתגלות.
• בפנסילבניה, אצל המהגרים הגרמנים, הבלסניקל מפחיד את הילדים השובבים; ה-Philadelphia Gazette כותב ב-19 בדצמבר 1827 שהוא ”מתגנב לארובה בשעת הפיות, בחצות”.

באיטליה, הבפאנה עושה אותו דבר בלילה שבין 5 ל-6 בינואר, וממלאת את הגרביים של הילדים הטובים. אנחנו מספרים את הסיפור שלה בכתבה מביאי המתנות ברחבי העולם. סנטה קלאוס מגיע אפוא לבית שבו הארובה כבר מזמן היא הדלת של המבקרים הליליים, טובים או רעים.

האם ניקולאוס הקדוש באמת זרק זהב לתוך ארובה?

האגדה המפורסמת ביותר על ניקולאוס, בישוף מירה שנולד לפי המסורת בסביבות 270, מספרת על אב שירד מנכסיו ואינו יכול לתת נדוניה לשלוש בנותיו. בלי נדוניה הן לא יכולות להינשא. שלוש פעמים, בלילה, הבישוף מכניס לבית שק זהב בלי להיראות. אנחנו מפרטים את חייו בכתבה מי היה ניקולאוס הקדוש.

הדרך של הזהב משתנה לפי הגרסאות, וה-St. Nicholas Center, שאוסף את הסיפורים על הקדוש, מפרסם את שתיהן. בסיפור הארוך שלו, השק הראשון עובר דרך חלון פתוח ונופל לגרב שהונחה להתייבש מול האש. בגרסה הקצרה לילדים, השק הראשון מושאר על המפתן, השני נזרק לארובה, והשלישי עובר דרך חלון בזמן שהאב שומר.

לפי Mental Floss, הגרסאות העתיקות מדברות בעיקר על החלון, והארובה נכנסת לתמונה מאוחר יותר. ה-St. Nicholas Center מוסיף שיש גרסאות שמדברות על נעל ולא על גרב, וזה מה שיכול להסביר את המנהג האירופי להשאיר נעליים לקדוש.

למה הניחו נעליים מול האח?

הרבה לפני הגרביים היו הנעליים. ה-St. Nicholas Center מתאר את המנהג העתיק להניח אגוזים, תפוחים וממתקים בנעליים שהושארו ליד המיטה, על אדן החלון או מול האח. במאה ה-17 המנהג כבר מבוסס היטב בפרובינציות המאוחדות של הולנד, כפי שמראה ציור מפורסם.

הרייקסמוזיאום באמסטרדם שומר סצנה מאותו בוקר. ב”חג ניקולאוס הקדוש”, שצייר יאן סטן בין 1665 ל-1668, ילדה קטנה מחבקת דלי מלא ממתקים, ואילו ילד בוכה משמאל: הוא מצא בנעל שלו רק שבט, צרור של זרדים. ליד האח צעירים שרים שיר של סינטרקלאס.

בצרפת זה היה הקבקב או הנעל. המשרד הקוויבקי לשפה הצרפתית מציין זאת ברשומה שלו על גרב חג המולד: אצל הצרפתים הילדים הניחו קבקב או נעל ליד המיטה או ליד האח. ז'ורז' סאנד, שנולדה ב-1804, מספרת ב”Histoire de ma vie” (סיפור חיי), שיצא לאור ב-1855, שחיכתה לירידתו ”דרך צינור הארובה של אבא נואל הקטן”, ושלמחרת המבט הראשון שלה היה אל הנעל שלה ”על שפת האח”. היא מצאה בה עוגה קטנה, תפוז או תפוח אדום ויפה.

הפרט הזה חשוב. בצרפת, בתחילת המאה ה-19, אבא נואל כבר עובר דרך המעבר, כמה שנים לפני השיר האמריקאי משנת 1823. הגרב התלויה, לעומת זאת, היא מנהג אנגלו־סקסי, שאנחנו עוקבים אחריו צעד אחר צעד בהיסטוריה של גרבי חג המולד.

מתי סנטה קלאוס התחיל לרדת דרך הארובה?

בארצות הברית הרעיון נבנה בניו יורק בתוך כחמש עשרה שנה. ב-1809 מפרסם וושינגטון אירווינג את ”ההיסטוריה של ניו יורק”, שבה המשפחות ההולנדיות תולות גרב ”בארובה” בערב חג ניקולאוס הקדוש ומוצאות אותה מלאה בבוקר. במהדורות המתוקנות שבאות אחריה, הקדוש כבר לא מסתפק בהפלת מתנות לארובות של האהובים עליו: לילה אחד בשנה, כותב אירווינג, הוא ”מתגלגל במורד הארובות” של צאצאי האבות המייסדים.

1. 1809וושינגטון אירווינג מתאר את הגרב התלויה בארובה בערב חג ניקולאוס הקדוש.
2. 1810לקראת ארוחת חג ניקולאוס הקדוש של New-York Historical Society, ג'ון פינטרד מזמין מאלכסנדר אנדרסון תמונה של הקדוש, עם ממתקים בגרביים שתלויות על הארובה.
3. 1821החוברת The Children's Friend, בהוצאת ויליאם ב. גילי, מטיסה את המזחלת ”מעל הארובות”; תחריט מראה אותה עומדת על גג.
4. 1823ה-Troy Sentinel מפרסם בלי חתימה את ”A Visit from St. Nicholas”, שבו המבקר יורד דרך הארובה ועולה באותה דרך.

השיר משנת 1823 הופך את הרעיון לסצנה. הגרביים ”תלויות על הארובה בקפידה”, המבקר יורד ”בקפיצה אחת”, בגדי הפרווה שלו ”מוכתמים כולם באפר ובפיח”. הוא ממלא את הגרביים בשקט, אחר כך מניח אצבע על צד האף, מהנהן, ועולה במעבר. הטקסט, שיוחס לקלמנט קלארק מור ב-1837 ונכלל בקובץ שלו משנת 1844, מסופר בפירוט בכתבה ההיסטוריה של ”הלילה שלפני חג המולד”.

פרט אחד הופך את הסצנה לסבירה: אצל מור, המבקר הוא ”גמד זקן ועליז”, עם ”מזחלת זעירה” ו”שמונה איילים קטנטנים”. דמות קטנה עוברת בלי קושי במעבר. כשהמאיירים, ובראשם תומאס נאסט החל מ-1863, נותנים לו גובה של אדם, הארובה נעשית פתאום צרה יותר. הכותב ג'סטין פוקס רואה בזה את המקור לתמונה הלא סבירה של אדם גדול ממדים שנתקע במעבר.

איך סנטה קלאוס נכנס לבית בלי ארובה?

השאלה ישנה כמעט כמו השיר. לפי המגזין New England Today, תנורי הברזל היצוק מתפשטים בארצות הברית בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-19: הם חסכוניים יותר מהאח הפתוחה וצריכים רק צינור צר, והילדים תוהים אם סנטה קלאוס יכול לזחול בצינור של תנור.

ב-1893 מאמר מערכת ב-Harper's Weekly מודאג: עם הגעת התנור האטום, היה צריך לתכנן לקדוש ”דרך כניסה אחרת מלבד הארובה”. עשר שנים אחר כך ראלף בייטס סילוויי עדיין מחכה לו בתנור. היום הבעיה רחבה יותר. הכותב ג'סטין פוקס, מ-Bloomberg, ציין ב-2020 שרק ל-39% מהבתים הצמודי קרקע החדשים שנבנו בארצות הברית ב-2019 הייתה ארובה, המספר הנמוך ביותר מאז שהלשכה האמריקאית למפקד האוכלוסין התחילה לעקוב אחריו, ב-1973.

התשובות של המשפחות

• המפתח הקסום: סנטה קלאוס פותח את דלת הכניסה במפתח מיוחד. האתר Romper תיאר אותו ב-2019 כמסורת של חג המולד, שאפשר להציג לילדים במכתב או בלוח ספירה לאחור לקראת החג.
• החלון: המשפחה של ג'סטין פוקס השאירה אחד פתוח מעט בכל ערב חג המולד.
• התנור או הסבכות שלו: ב-2023 הסבירה ילדה בת שש מוורמונט ל-New England Today שסנטה קלאוס, בהיותו קסום, עובר דרך החורים הקטנים של התנור.
• הדלת והמפתח הרזרבי: ילד ממיין, שהארובה שלו חסומה בקיר, טען באוזני אותו מגזין שהוא משתמש במפתח החירום.
• פשוט קסם: ההסבר שרוב ההורים בוחרים בו, בתנאי שהילדים ישנים.

בערב ה-24, מעקב אחרי סנטה קלאוס מראה את הסיבוב שלו מגג לגג, עם ארובה או בלי. ולשאלה לוגיסטית אחרת שחוזרת הרבה, ראו איך סנטה קלאוס מחלק את כל המתנות בלילה אחד.