בפאנה, כריסטקינד, שלושת המלכים: מי מביא את מתנות חג המולד ברחבי העולם?

מי מביא את המתנות, ובאיזה תאריך?

עונת המתנות נמשכת יותר מחודש, ולכל מדינה יש בה חלק. התאריך תלוי כמעט תמיד בדמות: קדוש מגיע ביום חגו, ישו התינוק בערב חג המולד, שלושת המלכים בחג ההתגלות. הנה לוח השנה, מהמבקר הראשון ועד האחרון.

1. 5 בדצמברסינטרקלאס בהולנד (ערב החבילות, pakjesavond); קרמפוס יוצא בערב שלפני חג ניקולאוס הקדוש באוסטריה ובבוואריה.
2. 6 בדצמברניקולאוס הקדוש בלורן, במזרח צרפת ובבלגיה, ואחריו האב המצליף (Père Fouettard).
3. 8 בדצמברבקטלוניה מתחילים להאכיל את הטיו דה נדל.
4. 12 בדצמברבאיסלנד הראשון מבין שלושה־עשר היולסווינאר, סטקיאסטאור, מגיע לעיר.
5. 24 בדצמברהכריסטקינד בדרום גרמניה ובאוסטריה, אולנטזרו בחבל הבאסקים, הטיו בקטלוניה.
6. 25 בדצמברסנטה קלאוס, פאדר כריסטמס ופר נואל בעולם דובר האנגלית ובצרפת.
7. 1 בינוארדד מורוז ברוסיה לכבוד השנה החדשה, Άγιος Βασίλης ביוון.
8. 6 בינוארהבפאנה באיטליה, שלושת המלכים בספרד, במקסיקו וברוב אמריקה הלטינית.

המבקרים האלה התחרו לפעמים על המקום. בצרפת, האירוע המפורסם ביותר התרחש ב־23 בדצמבר 1951: ברחבת קתדרלת סן־בניין בדיז'ון, אנשי הכמורה שרפו בובה של סנטה קלאוס מול 250 ילדים, בטענה שחג המולד צריך להישאר ”חג יום ההולדת של המושיע”. האנתרופולוג קלוד לוי־שטראוס כתב על כך מסה בשנה שלאחר מכן, *סנטה קלאוס המוצא להורג*.

ניקולאוס הקדוש, האב המצליף, קרמפוס: מי מתגמל ומי מעניש?

בלורן ניקולאוס הקדוש הוא הקדוש הפטרון של האזור מאז 1477. האגדה הידועה ביותר שלו מספרת שהחיה שלושה ילדים שנרצחו בידי קצב. ב־6 בדצמבר הוא מביא לפי המסורת תפוז ועוגת דבש בדמותו, והילדים משאירים לו סוכר וגזר לחמור שלו. בננסי, התהלוכה הגדולה של חג ניקולאוס הקדוש עוברת מכיכר קרנו לכיכר סטניסלס, והבזיליקה של סן־ניקולא־דה־פור, במרחק כמה קילומטרים, מזכירה עד כמה פולחנו עתיק באזור.

מאחוריו צועד האב המצליף (Père Fouettard). אין לו אגדה משלו עתיקה כמו זו של הקדוש: לפי מדריך Le Routard, הוא ”המצאה גרידא שנועדה להפחיד ילדים לא צייתנים”. בהולנד סינטרקלאס מלווה בזוורטה פיט, בשווייץ דוברת הגרמנית הסמיכלאוס נוסע עם חמור ועם מלווה בשם שמוצלי, ובגרמניה פוגשים את קנכט רופרכט.

המרשים מכל המלווים האלה הוא אוסטרי ובווארי. לקרמפוס יש קרניים, פרווה כהה וניבים, חציו תיש וחציו שד, והוא מצליף בילדים הרעים בזרדי ליבנה. שמו בא כנראה מהמילה הגרמנית *Krampen*, טופר. הוא יוצא בערב שלפני חג ניקולאוס הקדוש, *ליל הקרמפוס*. הכנסייה הקתולית אסרה את החגיגות הרועשות שנערכו בשמו, ובמלחמת העולם השנייה הפשיסטים באירופה הוקיעו אותו כיצירה של הסוציאל־דמוקרטים.

דבר לא עזר. כיום, באוסטריה, בגרמניה, בהונגריה, בסלובניה ובצ'כיה, קבוצות של גברים מחופשים לשדים רצות ברחובות ורודפות אחרי העוברים והשבים. ההיסטוריון פיטר ילביץ', מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, רואה בו דמות פגנית שהודבקה לחג המולד. החג אף חצה את האוקיינוס האטלנטי: העיר איפסילנטי שבמישיגן מקיימת נשף קרמפוס שנתי.

מיהו הכריסטקינד, ישו התינוק שמביא את המתנות?

הכריסטקינד, ”הילד המשיח”, מביא את המתנות בערב ה־24 בדצמבר ברוב דרום גרמניה, באוסטריה ובשווייץ דוברת הגרמנית. למרות שמו, מציירים אותו לעתים רחוקות כתינוק: המנהג העממי הפך אותו לדמות דמוית מלאך, עם תלתלים בלונדיניים, שמלה לבנה והילה מוזהבת, ולעתים קרובות נערה צעירה מגלמת אותו.

מקורו שנוי במחלוקת. הוא הופיע באזורים הפרוטסטנטיים כחלופה לניקולאוס הקדוש, כי הרפורמציה דחתה את פולחן הקדושים. יש המייחסים את המצאתו למרטין לותר, טענה שאוניברסיטת המבורג רואה כבלתי מוכחת. ידוע לעומת זאת שהחל מ־1531 המתנות של משפחת לותר כבר נקשרו ל”ישו הקדוש”. באירוניה של ההיסטוריה, האזורים הקתוליים אימצו את הכריסטקינד בתחילת המאה ה־19, בעיקר בבוואריה ובחבל הריין.

הכריסטקינד המפורסם ביותר הוא זה של נירנברג. מאז 1969 העיר בוחרת בו אחת לשנתיים: המועמדות צריכות להיות בנות 16 עד 19 ביום הבחירות. ביום שישי שלפני יום ראשון הראשון של האדוונט, הכריסטקינד, עם כתר, תלתלים ובגדי זהב, פותח את שוק חג המולד, הכריסטקינדלסמרקט, מהגלריה של כנסיית הפרואנקירכה ומדקלם פרולוג שכתב פרידריך ברגר ב־1948. בדצמבר הוא ממלא יותר ממאה הופעות. לשנים 2025 ו־2026 שמה נורה פאלק.

מי היא הבפאנה, המכשפה האיטלקית של 6 בינואר?

באיטליה הלילה שבין 5 ל־6 בינואר שייך לבפאנה. שמה הוא שיבוש עממי של *Epifania*, חג ההתגלות. מילון טרקני מתאר אותה כאישה זקנה ומכוערת מאוד אך מיטיבה, שיורדת בלילה דרך הארובה וממלאת את הגרביים של הילדים הטובים במתנות ובממתקים. לילדים הרעים היא משאירה גושי פחם. כיום הפחם הזה הוא לרוב סוכר מושחר שנמכר בחנויות ממתקים.

האגדה הנוצרית הנפוצה ביותר מציבה אותה בדרכם של שלושת המלכים. המאגים שואלים אותה על הדרך אל ישו התינוק ומזמינים אותה להצטרף אליהם; היא מסרבת, עסוקה מדי בניקיון הבית. אחר כך היא משנה את דעתה, יוצאת לחפש אותם ולעולם אינה מוצאת אותם. מאז היא עפה על המטאטא שלה, ורבים אומרים שהיא מטאטאת את הרצפה לפני שהיא ממשיכה בדרכה.

הדמות עתיקה יותר מהסיפור הזה. האנציקלופדיה האיטלקית משנת 1930 קושרת את הבפאנה למסורות מאגיות טרום־נוצריות ומתארת מדורות שהודלקו בליל חג ההתגלות. ברומניה הטוסקנית נהגו להסיע את בובתה על עגלה עד כיכר הכפר ולשרוף אותה. העיירה אורבניה, במחוז מרקה, נחשבת למקום מגוריה הרשמי, ומדי שנה, בין 2 ל־6 בינואר, מתקיים בה פסטיבל שמושך בין 30,000 ל־50,000 איש.

למה הספרדים והמקסיקנים מקבלים את המתנות ב־6 בינואר?

בעולם דובר הספרדית, נותני המתנות הגדולים הם הרייס מאגוס, שלושת המלכים. חג ההתגלות, ב־6 בינואר, מציין את ביקורם אצל ישו התינוק, ובבוקר אותו יום הילדים מגלים את המתנות שלהם. במקסיקו רבים כותבים קודם מכתב למלכים, יש שקושרים אותו לבלון הליום, ובערב שלפני משאירים לעתים קרובות נעל ליד הדלת.

בערב ה־5 בינואר המלכים צועדים בתהלוכה ברחובות. התהלוכה של אלקוי, ליד אליקנטה, מתקיימת מאז 1885 והיא מהעתיקות בספרד. היא מוכרזת כחגיגה בעלת עניין תיירותי לאומי. נערי החצר המלכותיים שלה מטפסים על סולמות עץ ארוכים כדי להניח את המתנות ישירות במרפסות ובחלונות, וחמורים, ה*בורטס* (burretes), נושאים את תיבות הדואר שבהן הילדים מכניסים את בקשותיהם.

ה־6 בינואר מסתיים בעוגה בצורת כתר. בספרד ה*רוסקון* מסתיר צלמית שמייצגת לרוב את אחד המלכים. במקסיקו ה*רוסקה דה רייס* מסתירה ישו תינוק קטן: מי שמוצא אותו צריך להביא אותו לכנסייה או לארח את המשפחה ב־2 בפברואר, חג הנרות. חג המלכים מאריך כך את חג המולד בחודש שלם.

דד מורוז וסנגורוצ'קה: מתנות השנה החדשה

ברוסיה ובכמה ממדינות ברית המועצות לשעבר, המתנות ניתנות בשנה החדשה. הן מגיעות מДед Мороз (דד מורוז), ”סבא כפור”. השלטון הסובייטי נלחם בו תחילה: ב־1928 הוא הוכרז ”בעל ברית של הכומר ושל הקולאק”. ב־1935, כשחגיגות השנה החדשה הותרו שוב, הוא חזר, ובשנת 1998 נקבע מקום מגוריו הרשמי בווליקי אוסטיוג, במחוז וולוגדה.

הוא אף פעם לא נוסע לבד. Снегурочка (סנגורוצ'קה), עלמת השלג, לבושה שמלה ארוכה בכחול כסוף וכובע פרווה או קוקושניק בצורת פתית שלג, עוזרת לו לחלק את החבילות. היא באה מאגדה שהמחזאי אלכסנדר אוסטרובסקי העלה על הבמה ב־1873, עם מוזיקה לתיאטרון של צ'ייקובסקי, ושרימסקי־קורסקוב הפך לאחר מכן לאופרה. מאז חידוש השנה החדשה בברית המועצות, באמצע שנות ה־30, היא מוצגת כנכדתו.

גם ליוון יש מבקר של השנה החדשה, Άγιος Βασίλης, בזיליוס הקדוש, בישוף קיסריה במאה ה־4, שחגו חל ב־1 בינואר. בערב הזה המשפחות חולקות את ה*וסילופיטה*, עוגה שמטמינים בה מטבע לפני האפייה: מי שמוצא אותו ייהנה ממזל כל השנה.

טיו דה נדל ואולנטזרו: המתנות של קטלוניה ושל חבל הבאסקים

בקטלוניה המתנות יוצאות מבול עץ. הטיו דה נדל הוא גזע עבה, לרוב מסוקס, שמציבים בבית כמה ימים לפני חג המולד. מ־8 בדצמבר, חג ההתעברות ללא חטא, הילדים מאכילים אותו בכל יום, פעם בלחם, בתירס, בחרובים או בנסורת, ומכסים אותו בשמיכה קטנה כדי שלא יהיה לו קר. בערב חג המולד הם מכים בו במקלות ושרים שיר ילדים, ואז מרימים את השמיכה: הטיו ”עשה” ממתקים ומתנות. אם הם לא היו טובים, הוא עלול להשאיר רק פחם.

במקור, הטיו היה בול העץ ששרפו באח בערב חג המולד, בקטלוניה כמו במיורקה. המנהג נסוג מעט בערים, אבל הוא עדיין חי ומתחדש ביישובים רבים, ועיריית ברצלונה עדיין מציגה אותו בין מסורות חג המולד שלה.

בחבל הבאסקים, המבקר של 24 בדצמבר נקרא אולנטזרו. הוא פחמי: לפי האגדה, הוא עבד בהרים כששמע על הולדת ישו, וירד לבשר את הבשורה. גם הוא היה תחילה בול עץ של חג המולד, שאת אפרו פיזרו לפני הבית כדי להגן עליו. במאה ה־20 הוא התחיל להביא מתנות לילדים. בערב ה־24 מקהלות עוברות ברחובות ושרות את סיפורו, והוא מלווה במארי דומינגי, דמות של הטבע ושל היפוך החורף.

יולופוקי והיולסווינאר: המבקרים של הצפון הרחוק

בפינלנד יולופוקי, ”תיש חג המולד”, הוא יורש של מנהג שבו אדם מחופש לתיש עבר בין הבתים וקיבל את שאריות ארוחת החג. הדמות איבדה את הקרניים וקיבלה זקן לבן, אבל שמרה על שמה, ומאז תוכנית ברדיו הפיני ב־1927 אומרים שהוא גר על הר קורבטונטורי, בלפלנד. דרומה יותר, בנורווגיה, בדנמרק ובשוודיה, גמד החווה, ה*ניסה* או ה*טומטה*, הפך לנותן מתנות. לפי המסורת משאירים לו קערת דייסה עם חתיכת חמאה, או אורז בחלב בנורווגיה.

איסלנד בחרה בכמות. היולסווינאר, שלושה־עשר בחורי חג המולד, מגיעים אחד אחד, לילה לכל אחד, מ־12 עד 24 בדצמבר. שמותיהם מסגירים את הרגליהם: סטקיאסטאור, ”הגולם של הדיר”, פותח את הסדרה, ואחריו באים תווריסלייקיר מלקק הכפות, הורדסקלייר טורק הדלתות, סקירגאמור זולל הסקיר, גלוגגאגייר המציץ בחלונות, ולבסוף קרטסניקיר, ”מקבץ הנרות”, ב־24. מ־11 עד 24 בדצמבר הילדים משאירים נעל על אדן החלון: היא מתמלאת במתנה קטנה, או בתפוח אדמה במקרה של שובבות. העונה מסתיימת ב־6 בינואר עם התרטאונדין (Þrettándinn).

ליולסווינאר יש משפחה מפוקפקת. שלושה־עשר האחים גרים, כך מספרים, בהרים עם אמם, גריילה, מפלצת אימתנית, ועם בעלה, לפאלודי, גולם מגושם. חתול חג המולד, ענק ובעל עיניים בוהקות, משוטט בהרים בערב חג המולד וצד את מי שלא קיבל בגד חדש. הבחורים עצמם נאים מספיק כדי להופיע במוזיאון הלאומי של איסלנד, ברייקיאוויק: בדצמבר 2025 הם עברו בו אחד אחד, בכל יום מ־12 עד 24, באולם הילדים והמשפחות.