חג המולד בהולנד: סינטרקלאס, ליל המתנות והוויכוח על פיט השחור

מתי סינטרקלאס מגיע להולנד, ולמה דווקא מספרד?

העונה נפתחת בשבת הראשונה שאחרי 11 בנובמבר, יום מרטינוס הקדוש. זה יום האינטוכט, הגעתו של סינטרקלאס: הוא יורד מספינת קיטור, עולה על סוסו הלבן ורוכב ברחבי העיר. ההגעה הלאומית עוברת בכל שנה לנמל אחר ומשודרת בשידור חי בטלוויזיה, ואחריה כל עיר עורכת הגעה משלה. הסוס נקרא אמריגו עד 2019, אז פרש לגמלאות ואת מקומו תפס אוזוסנל.

למה ספרד? איש אינו יודע בוודאות. השערה אחת מצביעה על השרידים שלו, שמחציתם הועברו ב-1087 ממירה לבארי שבדרום איטליה. המקור העתיק ביותר שקושר את סינטרקלאס לספרד הוא, באופן מפתיע, אמריקני: חוברת שפרסם ג׳ון פינטרד בניו יורק ב-1810. כיום, בסיפור שמספרים לילדים, הקדוש מבלה את שאר השנה במדריד.

התמונה המודרנית של הקדוש ושל מסעו חבה הרבה לספר אחד. ב-1850 פרסם המורה יאן סכנקמן באמסטרדם את *Sint-Nicolaas en zijn knecht* (”ניקולאוס הקדוש ומשרתו”), ספר התמונות הראשון שבו הקדוש הוא הגיבור הראשי. סכנקמן איחד את הסוס, הרכיבה על הגגות וההגעה מספרד, והשיר הפותח שלו מביא את הקדוש בספינת קיטור מספרד. השיר שלו *Zie ginds komt de stoomboot* (”הנה, שם מגיעה ספינת הקיטור”) מושר עד היום. הספר, שהודפס מחדש עד תוך המאה העשרים, עם מהדורות ידועות מ-1880, 1905 ו-1907, עזר להפוך את יום ניקולאוס הקדוש לחג של ילדים. מאז 2001 יש לעונה גם מהדורת חדשות יומית משלה בטלוויזיה, ה*סינטרקלאסז׳ורנאל*, שעוקבת בכל ערב אחר הרפתקאות הקדוש עד 5 בדצמבר.

מה קורה בפאקיסאבונד, ב-5 בדצמבר?

אחרי שהקדוש הגיע, הילדים ”מניחים את הנעל”, *schoen zetten*. בערב הם משאירים אותה ליד האח, או בפינה שנבחרה לכך בבתים שאין בהם אח, שרים שיר של סינטרקלאס לפני השינה ומכניסים לתוכה גזר או תפוח בשביל הסוס, לעתים קרובות יחד עם ציור. בבוקר מחכה בנעל ממתק או מתנה קטנה.

הלילה הגדול הוא 5 בדצמבר, ערב חגו של הקדוש: פאקיסאבונד, ”ליל המתנות”. באמצע הערב נשמעת דפיקה או צלצול חזקים בדלת הכניסה, חופן של פפרנוטן מקיש על החלון, וכשפותחים אין שם איש, רק שק של מתנות על המדרגה. בבלגיה וברוב דרום הולנד המתנות מגיעות דווקא בבוקר 6 בדצמבר, יום ניקולאוס הקדוש, כמו בלוריין שבמזרח צרפת.

אצל המבוגרים והילדים הגדולים הערב הופך לעתים קרובות למשחק: קוביות או חוקים אחרים קובעים מי חוטף, מעביר או פותח מתנה, או מי צריך לעמוד באתגר. אצל הקטנים, השאלה מי דפק בדלת יכולה להימשך שנים. מתי ואיך לספר להם את האמת, דבר שנכון באותה מידה לסינטרקלאס, מוסבר במדריך שלנו להורים.

שירים, הפתעות ואותיות שוקולד: הטקסים של סינטרקלאס

מתנת סינטרקלאס אף פעם לא נמסרת סתם כך. היא מגיעה עם שיר, ה*סינטרקלאסחדיכט*, שמקבל המתנה קורא בקול מול כולם. השיר נכתב בקולו של סינטרקלאס או של פיט, שאמורים לדעת את הסודות הקטנים של כולם, ומספר בחרוזים פשוטים סיפורים מצחיקים ומקניטים בעדינות על האדם. המתנה עצמה מוסתרת לעתים קרובות בתוך סורפריז, מתקן עבודת יד שצריך לפרק כדי למצוא את מה שבפנים.

לממתקים יש אלפבית משלהם. אות השוקולד, *chocoladeletter*, מגיעה בצורת S של סינטרקלאס, P של פיט או האות הראשונה בשמו של הילד. שתי עוגיות קטנות שזרים נוטים לבלבל ביניהן נבדלות זו מזו: פפרנוטן, חתיכות קטנות וקצת קשות של עוגת ג׳ינג׳ר, וקרויטנוטן, עוגיות קטנות, עגולות ופריכות שטעמן כמו ספקולוס. פעם היו זורקים אותן לילדים בחופנים; אחרי כמה זריקות נלהבות מדי, היום בדרך כלל מחלקים אותן ביד.

בערב ה-5 עוברים הממתקים האלה מיד ליד בין המתנות, בזמן שהשירים נקראים אחד אחרי השני. כדי לאפות עוגיות תבלינים עם הילדים, הציצו במתכונים שלנו, ועל מבקרת אחרת שממלאת את גרבי הילדים, הבפאנה האיטלקית, קראו את המאמר שלנו על מביאי המתנות של חג המולד.

מיהו פיט השחור, בן לווייתו של סינטרקלאס?

סינטרקלאס נוסע עם עוזרים שנקראים פיט או פיטן. בגרסה המסורתית, שאותה מגלמים בדרך כלל שחקנים לבנים, הם מורחים צבע שחור על הפנים וחובשים פאה מתולתלת, עם שפתון אדום ועגילים: זהו זוורטה פיט, ”פיט השחור”. הם עוזרים לקדוש, זורקים פפרנוטן ומצחיקים את הילדים. בלוריין, בן לווייתו של ניקולאוס הקדוש הוא דווקא פר פואטאר, שמופיע במאמר שלנו על מביאי המתנות של חג המולד.

הדמות נכנסה לדפוס עם ספרו של יאן סכנקמן, שמציג את משרתו של הקדוש כנער משרת צעיר כהה עור בלבוש מורי. רשת NPR מציינת שהוא עלה לגדולה בשנות ה-50 של המאה ה-19, בערך בזמן שמופעי המינסטרל, עם שחקנים לבנים בפנים צבועות בשחור, נעשו פופולריים בארצות הברית, ושהולנד ביטלה את העבדות במושבותיה רק ב-1863. לפי אותו מקור, התלבושת המקורית חיקתה את האופן שבו משפחות אמסטרדמיות עשירות הלבישו את הילדים השחורים המשועבדים שהביאו איתן מהמושבות.

התומכים בו רואים בו משהו אחר לגמרי. בעיניהם פיט שחור כי הוא מטפס בארובות ומתכסה בפיח, ואין לזה שום קשר לצבע העור. הסברים נוספים הופצו מאז המאה העשרים, כמו הסיפור על עבד לשעבר ששוחרר בידי הקדוש, שהופיע בעיתונים בין 1947 ל-1954. ב-2013, 92 אחוז מההולנדים שנשאלו בסקר לא ראו בדמות דמות גזענית, ועבור רבים הוא נשאר הקונדס מזיכרונות הילדות שלהם.

למה פיט השחור שנוי במחלוקת בהולנד?

הביקורת אינה חדשה: כבר ב-1987 שאל קטע ב*סזאמסטראט*, ה*רחוב סומסום* ההולנדי, אם אפשר לראות בדמות דמות גזענית. הוויכוח הפך לארצי בשנות ה-2010. ב-2011 משך האמן קווינסי חאריו תשומת לב ארצית במחאה בזמן הגעת הקדוש לדורדרכט. התנועה Kick Out Zwarte Piet, שבראשה עומד בין השאר הפעיל ג׳רי אפריייה, פועלת בכל עונה. הולנדים שחורים רבים מספרים שקראו להם ”זוורטה פיט” כעלבון.

באוגוסט 2015 פרסמה הוועדה של האו״ם לביעור אפליה גזעית את הערותיה על הולנד. היא הכירה בכך שרבים נהנים מהמסורת, אך ציינה שהדמות מוצגת לעתים באופן שמשקף סטריאוטיפים שליליים, ושאנשים רבים ממוצא אפריקאי חווים אותה כשריד של העבדות. היא המליצה למדינה למצוא ”איזון סביר, כמו הצגה אחרת של הדמות”. אותו טקסט הביע דאגה מאלימות נגד מפגינים שלווים.

לפעמים הוויכוח גלש לרחוב, עם הפגנות והפגנות נגד סביב הגעותיו של סינטרקלאס, ליד דוקום ב-2017 ובהאג ב-2019. עבור מארגנים רבים זו הייתה סיבה נוספת לחפש גרסה של החג שבה כל משפחה תוכל לזהות את עצמה.

הרוטפיכפיט, פשרה

פתרון אחד התקבל בהדרגה: הרוטפיכפיט, ”פיט מרוח הפיח”, שעל פניו יש רק כמה פסים שחורים, כאילו יצא עכשיו מארובה. רשת השידור RTL אימצה אותו ב-2016. השדרן הציבורי NTR, שמפיק את ה*סינטרקלאסז׳ורנאל*, משתנה בהדרגה מאז 2014; ב-2019 הופיעו בהגעה הלאומית ובתוכנית רק רוטפיכפיטן. ב-4 ביוני 2020 אמר ראש הממשלה מארק רוטה בפרלמנט שדעותיו עברו ”שינויים גדולים” ושפגש אנשים רבים שמרגישים מופלים משום שפיט שחור, אך הוסיף שאין זה תפקידה של הממשלה לכפות את השינוי. הוא תיאר זאת כתרבות עממית שמשתנה עם הזמן בלחץ הדיון הציבורי.

דעת הקהל השתנתה, בלי הסכמה כללית. לפי מכון הסקרים Ipsos I&O, 65 אחוז מההולנדים רצו לשמור על פיט שחור לגמרי ב-2016, 33 אחוז ב-2022 ו-38 אחוז בנובמבר 2024, ואילו כ-35 אחוז רצו להחליף אותו בפיטן אחרים. ב-2019, לפי NPR, ועדות בכמה ערים הוציאו את פיט השחור מהתהלוכות שלהן, ואילו כתריסר עיירות קטנות יותר הצהירו על ההפך. מחוץ להולנד, סורינאם החליפה כבר ב-2013 את חגיגת 5 בדצמבר ביום ילדים, וארובה אסרה על הדמות ב-2020.

איך ההולנדים חוגגים את חג המולד אחרי סינטרקלאס?

חג המולד, *Kerstmis*, מגיע שלושה שבועות אחרי ליל המתנות, והוא נמשך יומיים. 25 בדצמבר הוא ארסטה קרסטדאח, ”יום חג המולד הראשון”, וה-26 הוא טווידה קרסטדאח, ”יום חג המולד השני”. שניהם ימי חג רשמיים, אף שחנויות רבות נפתחות שוב ב-26. גם סנטה בסגנון אמריקני קיים שם: הוא הקרסטמן, ”איש חג המולד”, והשפה מקפידה להפריד בינו לבין סינטרקלאס. החלפת מתנות בחג המולד הולכת ומתפשטת, אף שרוב המשפחות כבר עשו זאת ב-5 בדצמבר.

הארוחה האופיינית ביותר היא חורמטן: כל אחד מבשל ליד השולחן חתיכות קטנות של בשר, ירקות ופנקייקים זעירים, על פלטה חמה ובמחבתות קטנות. פורסים גם קרסטשטול, לחם פירות עם אי קטן של ממרח שקדים באמצע כל פרוסה. *קרסטקרנסיֶס*, עוגיות קטנות בצורת זר, נתלות על העץ בסרטים. ב-13:00 ב-25 בחודש נושא המלך וילם-אלכסנדר את נאום חג המולד שלו, שמשודר בערוצים הציבוריים והמסחריים כאחד.

1. 1087מחצית משרידי ניקולאוס הקדוש מועברים לבארי.
2. 1655אוטרכט אוסרת על מאפי ניקולאוס הקדוש מ-1 עד 8 בדצמבר.
3. 1850יאן סכנקמן מפרסם את ”ניקולאוס הקדוש ומשרתו”.
4. 2001הסינטרקלאסז׳ורנאל הראשון משודר בטלוויזיה.
5. 2015הוועדה של האו״ם לביעור אפליה גזעית מתייחסת לפיט השחור.
6. 2019רק רוטפיכפיטן בהגעה הלאומית; אמריגו מפנה את מקומו לאוזוסנל.
7. 2020מארק רוטה אומר שהשקפתו על פיט השחור השתנתה.