בערב 5 בדצמבר, בבית באמסטרדם, ילד מניח את הנעל שלו ליד התנור ובתוכה גזר. כמה שבועות אחר כך, בבוסטון, משפחה אחרת תולה ארבע גרביים מצמר אדום על מדף האח. לשתי המחוות יש אותו אב קדמון: סיפור על זהב שהשליך בלילה בישוף מאסיה הקטנה, שמסופר מאז ימי הביניים.
בין שתיהן יש קבקבי עץ בלוריין, סופר ניו יורקי שממציא מנהג למחצה, שיר מ-1823 שהופך אותו למפורסם, ותפוז שמוחבא ממש בתחתית. הארכיונאים שלנו סידרו את החלקים האלה מחדש לפי הסדר.
למה תולים גרביים בחג המולד?
אין שום מסמך שאומר: ”ביום הזה מישהו תלה את הגרב הראשונה”. מה שיש לנו הוא אגדה, האגדה על ניקולאוס הקדוש, הבישוף של מירה במאה הרביעית. אב שירד מנכסיו אינו יכול לתת נדוניה לשלוש בנותיו, ועומד להפקיר אותן לגורל נורא. ניקולאוס, שרוצה לעזור לו בלי להשפיל אותו, עובר שם בלילה ומשליך שק זהב דרך החלון הפתוח.
הגרסאות חלוקות בפרט אחד שחשוב לנו מאוד. באחת, הזהב פשוט מתגלגל על הרצפה. באחרת, שמביא הזואולוג דזמונד מוריס בספרו Christmas Watching (1992), הוא נופל לתוך גרב שהונחה להתייבש ליד האש. הגרסה הזו היא שתפסה: מתנה סודית, שמונחת בלילה, בתוך בגד שהונח ליד האח.
יש מספרים שמחליפים את השקים בשלושה כדורי זהב. שלושת הכדורים האלה הפכו לאחד מסמליו של ניקולאוס הקדוש, וגם לשלט של מלווי המשכון, שהוא הקדוש הפטרון שלהם. ה-St. Nicholas Center, שמתעד את המנהגים הקשורים לקדוש, מציין שמציגים אותם לעיתים קרובות כתפוזים או אפילו כתפוחים. נחזור לזה בתחתית הגרב.
לסיפור המלא של הבישוף, ועידת ניקאה שלו ב-325 והשרידים שלו שנלקחו לבארי ב-1087, קראו מי היה ניקולאוס הקדוש?. כאן אנחנו עוקבים רק אחרי החפץ: הנעל, ואחר כך הגרב.
לפני הגרב הייתה הנעל: קבקבים מלוריין ונעליים הולנדיות
במשך מאות שנים באירופה לא תלו כלום: הניחו את הנעליים. זה נעשה בערב שלפני 6 בדצמבר, יום ניקולאוס הקדוש, ולא בחג המולד. קרן נפוליאון, במאמר שהוקדש לעוגת הדבש ולשוקולד של יום ניקולאוס הקדוש, מתארת את הסצנה כפי שחוו אותה במאה ה-19: בערב הילדים הניחו את הקבקבים שלהם למרגלות האח, והקדוש עבר שוב עם חמור עמוס ממתקים.
התוכן היה תלוי בבית. אותו מאמר מספר על צעצועים בנעליים של משפחות אמידות, ועל אגוזי מלך, אגוזי לוז או עוגות דבש בערדליים של האחרים. הוא מצטט גם טירון בלגי שהוצב בפריז וקיבל, בליל ניקולאוס הקדוש של 1809, סל ממתקים ששלחה לו משפחתו. בלוריין, שניקולאוס הקדוש הוא הפטרון שלה, החג של 6 בדצמבר מעולם לא נעלם.
בהולנד העיקרון זהה, עם סוס במקום חמור. לפי ה-St. Nicholas Center, הילדים מניחים את הנעל שלהם ליד חלון, דלת או תנור החימום, עם ציור, רשימת משאלות וגזר או חציר לסוס של סינטרקלאס. לפעמים גם צלוחית מים. בבוקר הם מוצאים מטבעות שוקולד, אות משוקולד באות הראשונה של שמם, פפרנוטן ומתנות קטנות.
עד שנות ה-40 של המאה ה-20, ילדי הולנד גילו את המתנות שלהם בנעליים בבוקר 6 בדצמבר. היום החגיגה העיקרית מתקיימת בערב 5 בחודש, סביב שולחן המשפחה. הנעל, לעומת זאת, נשארת מול הדלת כמה ערבים ברצף בנובמבר ובתחילת דצמבר.
צרפת שמרה את הנעל אפילו בשירים שלה. ב”Petit Papa Noël”, שכתב ריימון וינסי ללחן של אנרי מרטינה ושר טינו רוסי ב-1946, הילד מבקש מסנטה קלאוס לא לשכוח את הנעל הקטנה שלו. התקליט מחזיק בשיא הסינגל הנמכר ביותר בצרפת.
איך הגיעה הגרב לניו יורק?
את המעבר מהנעל לגרב התלויה אפשר לקרוא בטקסטים מניו יורק של תחילת המאה ה-19. ב-1809 מפרסם וושינגטון אירווינג את ”ההיסטוריה של ניו יורק”, כרוניקה סאטירית על המושבה ההולנדית. במהדורה הראשונה הוא כותב שתחת המושל פיטר סטייבסנט, יום ניקולאוס הקדוש לא עבר מעולם בלי מתנות ובלי ”לתלות את הגרב בארובה”. במהדורות המתוקנות שבאו אחריה, המנהג הופך ל”טקס אדוק” של המתיישבים הראשונים, והגרב תמיד נמצאת בבוקר ”מלאה בדרך נס”.
וגם יום ניקולאוס הקדוש לא הורשה לחלוף בלי לתת מתנות, לתלות את הגרב בארובה ולקיים את כל שאר טקסיו.
אירווינג כותב כהומוריסט, ושום דבר לא מוכיח שהמתיישבים של המאה ה-17 באמת נהגו כך. אבל הטקסט קיבע את התמונה. שנה אחר כך, ב-6 בדצמבר 1810, ג׳ון פינטרד מזמין מהחרט אלכסנדר אנדרסון הדפס לארוחת ניקולאוס הקדוש הראשונה של New-York Historical Society. ה-St. Nicholas Center מתאר אותו כתמונה האמריקאית הראשונה של הקדוש: רואים בו ממתקי ילדים בגרביים שתלויות על האח.
- 1809וושינגטון אירווינג מזכיר את הגרב התלויה בארובה ביום ניקולאוס הקדוש.
- 1810ההדפס של אלכסנדר אנדרסון מציג גרביים מלאות ממתקים תלויות על האח.
- 1821החוברת The Children’s Friend מעבירה את סנטקלאוס ”בכל ערב חג מולד” ליד המיטות והגרביים של הילדים.
- 1823השיר ”A Visit from St. Nicholas” נפתח בגרביים שנתלו על הארובה ”בקפידה”.
החוברת מ-1821, שפרסם בניו יורק ויליאם ב. גילי, חשובה פעמיים. ראשית, הביקור כבר לא מתקיים ב-6 בדצמבר אלא בערב חג המולד. שנית, המבקר ראה בבתים ”מיטות וגרביים”, מה שמראה שהקורא כבר מצפה לחפץ. לילדים שלא צייתו, אותה חוברת מייעדת מקל ליבנה ארוך ושחור, שמונח במקום הצעצועים.
שנתיים אחר כך, ב-23 בדצמבר 1823, ה-Troy Sentinel מפרסם בלי חתימה את השיר שייוחס לקלמנט קלארק מור ב-1837 ושהוא עצמו יטען לבעלותו בספר Poems שלו ב-1844. השורה השלישית שלו מקבעת את הגרב סופית: ”The stockings were hung by the chimney with care”, הגרביים נתלו על הארובה בקפידה. בהמשך, המבקר ניגש לעבודה בלי מילה וממלא את כל הגרביים לפני שהוא עולה חזרה דרך הארובה. על המחווה האחרונה הזו, ראו למה סנטה קלאוס נכנס דרך הארובה?.
ממתי תולים גרב באנגליה ובמקומות אחרים?
בבריטניה הדמות המסורתית נקראת Father Christmas. במשך זמן רב הוא מגלם את החג והמשתאות יותר משהוא מביא מתנות. ספריית הקונגרס, במאמר בבלוג Folklife Today שכתב סטיבן ויניק ב-2018, ממקמת את הגעת המיתולוגיה האמריקאית בשנות ה-60 של המאה ה-19, עם המזחלת ואיילי הצפון המעופפים.
שתי הדמויות מתמזגות בשנות ה-70 של המאה ה-19. אותו מאמר מצטט את Oxford Dictionary of English Folklore: ב-1883 כותב מבקר צרפתי באנגליה, כדבר שכולם יודעים, ש-Father Christmas יורד דרך הארובות ומכניס צעצועים וממתקים לגרביים.
לאיטליה יש גרב משלה, שאין לה שום קשר לחג המולד. הבפאנה, אישה זקנה על מטאטא, עוברת בליל 5 עד 6 בינואר, ערב חג ההתגלות, וממלאת בממתקים את הגרביים של הילדים הטובים. האחרים מקבלים פחם. אנחנו מציגים אותה עם שאר מביאי המתנות במי מביא את מתנות חג המולד בעולם?.
מה שמים בגרב של חג המולד?
לדוברי האנגלית יש לזה מילה: stocking stuffers, או stocking fillers בבריטניה. הכוונה למתנות הקטנות שנכנסות לגרב, לעומת החבילות שמונחות מתחת לעץ. בחלק מהמשפחות פותחים את הגרב ראשונה, עם ההתעוררות, לפני שהמבוגרים קמים. באחרות, זה עיקר חג המולד של הילדים.
למה יש תפוז בתחתית הגרב?
התפוז מתקשר ישירות לאגדה. ה-St. Nicholas Center מסביר שהזהב שנתן ניקולאוס מוצג לעיתים קרובות ככדורים מוזהבים, שבעצמם מסומלים בתפוזים או בתפוחים. תפוז שמוחבא ממש בתחתית הגרב מזכיר אפוא את המתנה של הקדוש.
ומה עם הפחם?
האיום בפחם שייך לאותה משפחה כמו מקל הליבנה של החוברת מ-1821. לפי המסורת המערבית, ילד שהתנהג לא יפה במהלך השנה מקבל רק גוש פחם. בהולנד דיברו פעם על תפוח אדמה או על שקית מלח קטנה. הבפאנה האיטלקית משאירה פחם לילדים שלא היו טובים.
- תפוז או קלמנטינה, לזכר הזהב של ניקולאוס הקדוש.
- אגוזי מלך ואגוזי לוז, כמו בערדליים של המאה ה-19.
- מטבעות שוקולד, שהגיעו מהנעליים ההולנדיות.
- אות משוקולד באות הראשונה של שם הילד.
- צעצוע קטן, עיפרון, ספר כיס.
- פתק בכתב ידו של סנטה קלאוס.
הנקודה האחרונה היא התמחות של הבית שלנו. ילדים שכתבו לסנטה קלאוס יודעים שתשובה יכולה להסתתר בתחתית של גרב בדיוק כמו בתיבת דואר.
איפה תולים את הגרב כשאין אח?
בהתחלה הילדים פשוט לקחו אחת מהגרביים היומיומיות שלהם. אחר כך הגיעו גרביים שנעשו במיוחד לחג, גדולות יותר ומקושטות. היום משפחות רבות תופרות אותן בעצמן ורוקמות עליהן את השם של כל אחד, כדי שסנטה קלאוס לא יטעה בנמען.
האח כבר אינה חובה. רואים גרביים תלויות על מסגרת המיטה, על ידית דלת, על ענף נמוך של העץ או על מעקה מדרגות. המסורת אומרת רק שהן צריכות להיות ריקות, גלויות ומוכנות לפני שהילדים נרדמים. החוברת מ-1821 כבר דיברה על מיטות לא פחות מעל גרביים.
בצרפת, מי שמעדיף את הנעל נהנה מכל ההיסטוריה לצידו: היא עתיקה מהגרב בכמה מאות שנים. שום דבר לא מונע לעשות את שניהם, נעל ליום ניקולאוס הקדוש ב-6 בדצמבר וגרב ל-24 בחודש. כדי להעביר את הזמן בין שני התאריכים, לוח האדוונט שלנו פותח תא בכל יום.
מקורות
- St. Nicholas Center, Origin of Santa Claus
- St. Nicholas Center, St. Nicholas and American Christmas Customs
- St. Nicholas Center, סינטרקלאס בהולנד
- קרן נפוליאון, Napoleon.org, עוגת דבש ושוקולד ליום ניקולאוס הקדוש
- Project Gutenberg, Washington Irving, Knickerbocker’s History of New York
- ויקיפדיה, Old Santeclaus with Much Delight (1821)
- Project Gutenberg, ’Twas the Night before Christmas: A Visit from St. Nicholas
- Library of Congress, Folklife Today, Stephen Winick, ”Christmas Cousins: Father Christmas and Santa Claus”, 2018
- ויקיפדיה, Christmas stocking
- ויקיפדיה, Petit Papa Noël (שיר)
- Internet Archive, Washington Irving, A History of New York, מהדורה ראשונה, כרך II, Inskeep & Bradford, 1809
