האם סנטה קלאוס הוא גמד? חקירה של מילה אחת משנת 1823

למה אומרים שסנטה קלאוס הוא גמד?

הכול מתחיל בשורה אחת, אבל שאר השיר הולך באותו כיוון. עוד לפני שהמילה *elf* מופיעה, המספר, שהתעורר באמצע הלילה, רואה מגיעות ”a miniature sleigh, and eight tiny reindeer”, מזחלת זעירה ושמונה אילים קטנטנים. העגלון הוא ”a little old driver, so lively and quick”, זקן קטן, זריז ומהיר.

הדיוקן שבא אחר כך הוא של דמות קטנה. הוא ”dressed all in fur, from his head to his foot”, מכוסה פיח ואפר, ודומה לרוכל שפותח את צרורו. יש לו ”a little round belly”, כרס קטנה ועגולה, ”droll little mouth” מצוירת כמו קשת, והוא נוצר בין שיניו את קנה המקטרת. השיר צובר עוד ועוד *little*, *tiny* ו־*miniature*, כאילו כדי להעמיד הכול בקנה המידה של גג.

ואז היציאה. האורח מניח אצבע על צד אפו, מהנהן בראשו ועולה בחזרה במעלה הארובה. לזקן בגובה רגיל, מעשה כזה היה מגוחך. לגמד, הוא כמעט שגרתי. ב־2014 סיכם מאמר של אוניברסיטת קניסיוס בבאפלו את סנטה קלאוס של השיר כך: ”a little guy”, אדם קטן, שמסוגל לעלות ולרדת בארובות בזריזות של רוח רפאים.

מה הייתה משמעות המילה ”elf” ב־1823?

המילה האנגלית *elf* באה מהאנגלית העתיקה *ælf*. יש לה קרובים בכל השפות הגרמאניות: *álfr* בנורדית העתיקה, *alp* בגרמנית העילית העתיקה, שם היא מציינת רוח רעה. הבלשנים קושרים אותה לשורש שפירושו ”לבן”, השורש של המילה הלטינית *albus*. ייתכן שהגמד המקורי היה ”הלבן”, ”המאיר”. עקבותיו נמצאים בשמות כמו אלפרד, שפירושו המילולי ”עצת הגמדים”.

הגמדים הראשונים האלה לא היו קטנים. ב־1590, ב־*The Faerie Queene*, אדמונד ספנסר עדיין מדבר על יצורים בגובה אדם. המפנה מתרחש באותה תקופה, בתיאטרון. ב־*חלום ליל קיץ*, בסביבות 1595, שייקספיר מעלה על הבמה גמדים זעירים ואווריריים. יחד עם המשורר מייקל דרייטון הוא מקבע לשתי מאות שנים את הרעיון שגמד, כמו פיה, הוא יצור בגודל כיס.

זו המשמעות שהייתה בראשו של מחבר השיר מ־1823: יצור קטן, זריז, קצת שובב, שבא מעולם אחר. אחת־עשרה שנים קודם לכן, ב־1812, פרסמו האחים גרים את המעשייה *הסנדלר והגמדים*, שבה שני אנשים קטנים, ה־*Wichtelmänner* של המקור הגרמני, מסיימים כל לילה בסתר את הנעליים של סנדלר עני. כשבני הזוג תופרים להם בגדים כדי להודות להם, הם הולכים משם בריקוד ולא חוזרים עוד. גמד שעובד בלילה כדי לשמח בלי להיראות: לדימוי הזה היה כל מה שצריך כדי למצוא חן בעיני מחבר של שיר חג מולד.

ומה עם המילה הצרפתית ”lutin”?

היא באה ממקום רחוק בהרבה. לפי ה־Trésor de la langue française, המילה *lutin* נגזרת מהשם הלטיני *Neptunus*, אל הים, שהפך לשד אלילי בשלהי העת העתיקה. כרטיין דה טרואה כותב *netun* בסביבות 1176, ואס כותב *luitun*. המילה נמשכה כנראה לכיוון *nuit*, לילה, משום שהרוחות האלה יצאו בלילה, ואחר כך לכיוון *luitier*, להיאבק. דו בלה כותב *lutin* ב־1558, ומ־1680 המילה מציינת גם ילד זריז ושובב. התרגום הצרפתי של *jolly old elf* ל”joyeux vieux lutin” קולע אפוא בדיוק.

האם סנטה קלאוס היה קטן כבר לפני 1823?

שנתיים לפני השיר, ב־1821, המדפיס הניו־יורקי ויליאם ב. גילי מוציא חוברת כיס קטנה, *The Children’s Friend*, שניתנה כמתנת שנה חדשה לילדים ”מגיל חמש עד שתים־עשרה”. מופיע בה *Old Santeclaus with Much Delight*, שיר ללא שם מחבר, מאויר בשמונה תחריטים צבעוניים. אלה התמונות הראשונות שפורסמו של סנטה קלאוס, והשימוש הראשון בליטוגרפיה בארצות הברית.

הסנטקלאוס הזה מגיע בערב חג המולד ולא עוד ב־6 בדצמבר, יום ניקולאוס הקדוש. הוא נוהג באייל מעל הגגות ומרחבי השלג, וכבר לובש אדום. הוא גם שומר על צד קפדני יותר: לילדים שלא צייתו הוא משאיר זרד ליבנה שחור וארוך. החוברת לא מציינת את גובהו. התחריטים, לעומת זאת, מראים אותו על הגגות, בקנה המידה של הארובות.

עוד קודם לכן, ב־1809, הפך וושינגטון אירווינג את ניקולאוס הקדוש לדמות ניו־יורקית ב*היסטוריה של ניו יורק* שלו. אוניברסיטת קניסיוס מדגישה: ניקולאוס של אירווינג עדיין אינו הגמד הזקן והעליז שאנחנו מכירים. לסיפור המלא של המעבר מהבישוף לדמות הניו־יורקית, קראו את הסיפור האמיתי של סנטה קלאוס.

איך סנטה קלאוס גדל?

האחראי העיקרי נקרא תומס נאסט. הוא הגיע לארצות הברית בערך בגיל שש, ב־1846, וצייר עבור *Harper’s Weekly* בזמן מלחמת האזרחים. ב־3 בינואר 1863, על השער, סנטה קלאוס הראשון שלו מחלק מתנות במחנה של צבא האיחוד, במעיל מעוטר כוכבים ובמכנסי פסים. בין 1863 ל־1886 פרסם נאסט במגזין 33 איורי חג מולד.

איור אחר איור הוא מקבע את הדמות. לפי אוניברסיטת קניסיוס, נאסט מעביר את סנטה קלאוס מ”הגמד הזקן והעליז” של מור, אדם קטן, לענק עליז עם זקן לבן, והוא מצייר אותו גדול מהחיים כי כך אנחנו מצפים לו. ב־1866 הוא מראה אותו בסדנה שלו, מייצר סוסי נדנדה ותופר שמלות לבובות, כשפנקס התנהגות הילדים בהישג יד.

1. 1821*The Children’s Friend*: התחריטים הראשונים של סנטקלאוס, על הגגות, עם אייל.
2. 1823השיר מטרוי מתאר אותו כ”jolly old elf” עם מזחלת זעירה.
3. 1863סנטה קלאוס הראשון של תומס נאסט על שער *Harper’s Weekly*.
4. 1866נאסט מראה אותו בסדנה שלו, בין הצעצועים.
5. 1881”Merry Old Santa Claus”, הדיוקן של נאסט שנשאר המפורסם ביותר.

מוזיאון דלאוור לאמנות, שמחזיק אוסף של נאסט, מייחס לו גם את האזכורים הראשונים של סנטה קלאוס שחי בקוטב הצפוני ומחזיק סדנה. אדם שמנהל מפעל צעצועים בקנה מידה עולמי בקושי היה נכנס למזחלת זעירה. הגמד של 1823 נעלם מהתמונות, כפי שמספר המאמר שלנו בן כמה סנטה קלאוס.

ניסה וטומטה: בני הדודים הנורדיים של סנטה קלאוס

בסקנדינביה הקרבה בין סנטה קלאוס ליצורים הקטנים ישירה עוד יותר. ה־*nisse* הדני והנורווגי, ה־*tomte* השוודי וה־*tonttu* הפיני הם רוחות בית מן הפולקלור. הם חיים מתחת לרצפת החווה, הרפת או האסם, שומרים על החיות ועוזרים בעבודות אם מתנהגים אליהם יפה. כשהם נעלבים, הם עושים תעלולים.

גובהם משתנה לפי הסיפורים. מסורת שוודית מדברת על אמה אחת, כ־60 סנטימטרים, ומקור שוודי־אמריקאי על 60 עד 90 סנטימטרים. מתארים אותם עם כובע אדום ובגדי צמר אפורים. הניסה הדני המסורתי חלק זקן כמו ילד: הזקן הגיע מאוחר יותר. בערב חג המולד משאירים להם קערת דייסה, עם חמאה, עם דבש, או בנורווגיה *rømmegrøt*, דייסת שמנת.

במאה ה־19 שומרי החווה האלה הופכים למביאי מתנות. כבר בשנות ה־40 של המאה ה־19 מציירים אמנים דנים את הניסה מביא את מתנות חג המולד. בשוודיה מאיירת ג’ני ניסטרום עבור ויקטור רידברג את *הרפתקאותיו של ויג הקטן בערב חג המולד* ב־1875, ואחר כך את השיר *Tomten* ב־1881. ה־Nationalmuseum בשטוקהולם רואה בה את האמנית השוודית הראשונה שהעניקה לסנטה קלאוס המסורתי אופי משלו. ה־*jultomte*, הטומטה של חג המולד, נולד.

השם עצמו מספר על המפגש הזה. לפי השערה אחת, *nisse* בא מניֶלס, הצורה הדנית של ניקולאוס, מה שהופך אותו לקרוב משפחה קטן של ניקולאוס הקדוש. המילה *tomte*, לעומת זאת, באה מ־*tomt*, המגרש שעליו בונים את הבית. כדי לראות איך קוראים לסנטה קלאוס בכל ארץ בצפון, קראו את שמותיו של סנטה קלאוס ברחבי העולם.

מאין באו הגמדים של הסדנה?

אם סנטה קלאוס גדל, מי לקח את תפקיד הגמד? צוות שלם. לעתים קרובות קוראים שלואיזה מיי אלקוט, לימים מחברת *נשים קטנות*, הייתה הראשונה שדיברה על גמדי חג המולד, בקובץ בשם *Christmas Elves* שנכתב בסביבות 1855. ה־Library of America ממליצה על זהירות: אלקוט הייתה בת עשרים ושלוש, הקובץ מעולם לא פורסם, וכתב היד אבד או הושמד. איש אינו יודע איך נראו הגמדים שלה.

התמונה הראשונה שהופצה ברבים מתועדת טוב יותר. ב־1873 מראה שער חג המולד של *Godey’s Lady’s Book*, מגזין נשים מפילדלפיה, את סנטה קלאוס מוקף צעצועים וגמדים, עם הכיתוב: ”הנה מושג על ההכנות הנעשות כדי לספק לילדים את צעצועיהם בחג המולד.” ב־1876 מפרסם אוסטין תומפסון את *The House of Santa Claus*, מחזה אגדה לבתי ספר של יום ראשון, שחוזר על הרעיון.

• 1932: וולט דיסני מוציא את הסרט הקצר *Santa’s Workshop*, שבו סנטה קלאוס והגמדים שלו מתכוננים למסע.
• 1964: *רודולף איל הצפון האדום־אף*, באנימציית סטופ־מושן, נותן לגמדים תפקיד מרכזי.
• 1985: *סנטה קלאוס: הסרט* מציג אותם כגילדה של אומנים שמייצרים את הצעצועים ביד.
• 1994: ב*סנטה קלאוס* (The Santa Clause) את הגמדים מגלמים ילדים ובני נוער.

מאז חלוקת התפקידים יציבה: סנטה קלאוס בגובה אדם, וסביבו גמדים שמייצרים, עוטפים ומשגיחים על האיילים. לגמדים שלנו יש עמוד משלהם, והמקצוע שלהם מפורט במאמר שלנו מי הם הגמדים של סנטה קלאוס.

אדם שגודל בידי יצורים קסומים

כמה סיפורים הכריעו בשאלה בדרכם: סנטה קלאוס אינו גמד, אבל הוא גדל ביניהם. הראשון חתום בידי ל. פרנק באום, מחבר *הקוסם מארץ עוץ*. ב־*The Life and Adventures of Santa Claus*, שפורסם ב־1902 ואויר בידי מרי קאולס קלארק, תינוק נמצא ביער ברזי בידי אק, ”שר היערות של העולם”. הנימפה נסיל מאמצת אותו וקוראת לו נקלאוס, וקלאוס הוא שם החיבה שלו.

באום מתעקש על נקודה אחת: קלאוס הוא בן תמותה, והוא גדל יום אחר יום בין בני האלמוות. הטקסט אף מציין שהוא ”מעולם לא היה אדם גבוה במיוחד”. הרילים, שומרי הפרחים, נותנים לו את הצבעים שלהם כדי לצבוע את צעצועיו. הנוקים, שומרי החיות, מסכימים בסוף לתת לשני איילים, גלוסי ופלוסי, למשוך את המזחלת שלו, אבל רק בערב חג המולד. כשהוא מזדקן, אק מציע לבני האלמוות להעניק לו את גלימת האלמוות. ההצבעה עוברת, והגלימה הופכת מאז לחלק מישותו.

הדגם חוזר בטלוויזיה ב־1970: ב־*Santa Claus Is Comin’ to Town* של רנקין/באס, התינוק קריס נאסף בידי משפחת קרינגל, משפחת גמדים יצרני צעצועים. ב־2003 הסרט *Elf* של ג’ון פברו הופך את המצב. תינוק מבית יתומים מתגנב לשק של סנטה קלאוס, מגיע לקוטב הצפוני וגדל בין הגמדים, מאומץ בידי אבא גמד, בגילומו של בוב ניוהארט. באדי, בגילומו של וויל פרל, בטוח שהוא גמד עד שהוא מתבגר. הצילומים הסתמכו על פרספקטיבה מאולצת ולא על אפקטים דיגיטליים, כדי שייראה ענק לצדם.