איך חוגגים את חג המולד בצרפת? רוויון, בוש, סנטונים ו־13 קינוחים

מתי מתחיל חג המולד בצרפת?

לוח השנה הצרפתי של חג המולד נמתח על פני יותר מחודש. הוא מתחיל במזרח עם יום ניקולאוס הקדוש, ב־6 בדצמבר, חג חי הרבה יותר בלוריין, באלזס ובצפון מאשר בשאר המדינה. הוא מסתיים בתחילת ינואר עם חג ההתגלות ועם ”עוגת המלכים”, בצק עלים ממולא בקרם שקדים שבתוכו מוסתרת פולה קטנה: מי שמוצא אותה מוכתר למלך או למלכה.

1. 4 בדצמ׳יום סנטה ברברה: בפרובאנס זורעים חיטה בשלוש קערות קטנות, והיא צריכה לנבוט עד חג המולד.
2. 6 בדצמ׳יום ניקולאוס הקדוש בלוריין, באלזס ובצפון, עם תהלוכות בננסי ובסן־ניקולא־דה־פור.
3. סוף נובמ׳ עד סוף דצמ׳שווקי חג המולד, ובהם הכריסטקינדלסמאריק של שטרסבורג, שנולד ב־1570.
4. 24 בדצמ׳רוויון, מיסת חצות, ובפרובאנס ”הסעודה הגדולה” ואחריה שלושה־עשר הקינוחים.
5. 25 בדצמ׳המתנות של פר נואל למרגלות העץ, ואחר כך ארוחת הצהריים של חג המולד.
6. תחילת ינו׳חג ההתגלות ועוגת המלכים, ב־6 בינואר או ביום ראשון הראשון של ינואר.

לוח השנה הזה מסביר למה שני ילדים צרפתים לא בהכרח חווים את אותו חג מולד. ילד מלוריין יכול לקבל ממתקים פעמיים בתוך שלושה שבועות, פעם מניקולאוס הקדוש ופעם מפר נואל. ילד מפרובאנס יראה את השולחן של ה־24 נשאר ערוך שלושה ימים. לסיפור של ניקולאוס הקדוש בלוריין יש כתבה משלו: מי היה ניקולאוס הקדוש.

מי מביא את המתנות בצרפת: פר נואל או ניקולאוס הקדוש?

ברוב המדינה מי שעובר הוא פר נואל, בלילה שבין ה־24 ל־25 בדצמבר. פעם הילדים הניחו את הנעליים שלהם מול האח כדי שימלא אותן, והמגזין FrenchEntrée מזכיר שתלו על העץ גם צעצועים קטנים, ממתקים ופירות. היום החבילות מחכות בדרך כלל למרגלות העץ בבוקר ה־25.

פר נואל הזה, עם הזקן הלבן והמעיל האדום, השתרש בצרפת בעיקר אחרי מלחמת העולם השנייה. לא בכל מקום קיבלו אותו בזרועות פתוחות: ב־23 בדצמבר 1951 שרף חלק מאנשי הכמורה בדיז׳ון את דמותו מול קתדרלת סן־בניני. למחרת דאג הכומר קיר, ראש העיר, שיופיע שוב על גגות בניין העירייה. כל הפרשה מסופרת בסיפורו האמיתי של סנטה קלאוס.

במזרח ניקולאוס הקדוש מעולם לא פינה את מקומו. הוא עובר בלילה שבין ה־5 ל־6 בדצמבר, לבוש כבישוף, עם מצנפת ומטה, ואחריו פר פואטאר, שמאיים על הילדים שלא מתנהגים יפה. לפי המסורת הוא מביא תפוז ועוגיית דבש בדמותו, והילדים משאירים לו כוסית קטנה של ליקר מירבל, עם סוכר וגזר לחמור שלו. בני הלוויה שלו משתנים מאזור לאזור, ומיינו אותם בכתבה מי מביא את המתנות ברחבי העולם.

כתובת אחת מחברת בין כל הילדים האלה: מאז 1962 עונה הדואר הצרפתי, La Poste, על המכתבים שנשלחים לפר נואל. ”המזכירות של פר נואל” יושבת בליבורן, במחוז ז׳ירונד, ומספיק לכתוב ”Père Noël” על המעטפה. כדי לשלוח את המכתב שלכם לכפר, היכנסו לדף המכתב שלנו.

מה זה רוויון חג המולד?

המילה réveillon באה מהפועל הצרפתי *réveiller*, ”להעיר”. המילון הממוחשב Trésor de la langue française מגדיר אותה כארוחה חגיגית שאוכלים בערב חג המולד, ומאז סוף המאה ה־19 גם בליל השנה האזרחית החדשה. המשמעות של ארוחה לילית מתועדת כבר ב־1531, אצל שארל דה בורדיניה, בתור ”ארוחה קטנה שאוכלים בלילה בחברה”.

במקור נשארו ערים בשביל מיסת חצות, ואכלו כשחזרו הביתה, באמצע הלילה. משפחות רבות הפכו את הסדר ואוכלות ב־24 בערב לפני התפילה, או בלי תפילה בכלל. העיקרון לא השתנה: ארוחה ארוכה, מושקעת יותר מאלה של שאר השנה, שחולקים לפני שהמתנות מגיעות.

התפריט משתנה מאזור לאזור. FrenchEntrée מונה את ההודו, התרנגול המסורס, האווז, העוף והבודן הלבן, נקניק לבן ועדין, כמנות עיקריות, עם צדפות כמנה ראשונה והבוש לקינוח.

למה אוכלים בוש בחג המולד?

לפני שהייתה עוגה, הבוש, ”בול העץ”, הייתה בול עץ אמיתי. לפי עיריית פריז, המנהג בא כנראה מטקס של סוף היפוך החורף בצפון אירופה: שרפו גזע עץ גדול. בפרובאנס, לשכת התיירות של מרסיי מתארת את טקס הקאצ׳ו פיו: המבוגר במשפחה, לרוב הסבא, הדליק בול עץ של זית או של עץ פרי, בירך את האש והזליף עליה יין מבושל תוך שהוא אומר נוסח בפרובנסלית.

העוגה, לעומת זאת, היא פריזאית. אתר עיריית פריז מזכיר שהקונדיטור פייר לאקאם, לשעבר מכין הגלידה של הנסיך שארל השלישי ממונקו, פרסם את המתכון בספר משנת 1890. הוא סיפר שקיבל השראה מאנטואן שארבו, קונדיטור בבית Quillet ברחוב ביסי, ברובע השישי. התאריך המדויק של הבוש הראשונה נשאר לא ידוע.

לפי אותו מקור, הקונדיטורים של פריז הם שהפיצו את הבוש בכל המדינה אחרי 1945. היא שמרה על המראה של עץ: רולדה, קרם מפוספס שמחקה קליפת עץ, ולפעמים פטריות מקצפת אפויה. כדי לבשל יחד בחגים, מיסיס קלאוס משתפת את המתכונים שלה במתכונים שלנו.

מהם 13 קינוחי חג המולד של פרובאנס?

בפרובאנס, הערב של ה־24 בדצמבר נקרא ”הסעודה הגדולה”. לפי האתר הרשמי France.fr, זו ארוחה ”רזה”, בלי בשר, אבל שופעת: שבע מנות, לזכר פצעי ישו, ובהן בקלה ברַאִיטוֹ, רוטב עגבניות פרובנסלי. היא מסתיימת בשלושה־עשר הקינוחים, שלשכת התיירות של מרסיי קושרת לסעודה האחרונה: שנים־עשר קינוחים לשנים־עשר השליחים, ואחד לישו.

העיצוב חשוב לא פחות מהתפריט. עורכים את השולחן עם שלוש מפות, מקיפים אותו בשלושה נרות ומניחים עליו את שלוש קערות החיטה שנזרעה ביום סנטה ברברה, ב־4 בדצמבר, סמל השילוש. הקינוחים נשארים על השולחן שלושה ימים, וכל אחד מהסועדים אמור לטעום מכל אחד מהם. את כל זה מלווה יין מבושל.

• הפּוֹמְפּ בשמן, בריוש שטוח בשמן זית
• הנוגט הלבן והנוגט השחור, שמוצגים לעתים קרובות כטוב וכרע
• ארבעת הקבצנים: תאנים מיובשות, צימוקים, שקדים ואגוזי לוז או אגוזי מלך, לזכר ארבעת מסדרי הקבצנים
• התמרים, שעל הגלעין שלהם כביכול מופיע סימן של ישו
• המלון הירוק שנשמר על קש והענבים הלבנים שנשמרו במרתף
• לפי העיר: קליסונים מאקס, פירות מסוכרים, אוזניות מטוגנות, מנדרינות, ממרח חבושים, ריבת אבטיח

הרשימה המדויקת משתנה מעיר לעיר וממשפחה למשפחה, וזה מכוון. ההיסטוריה שלה צעירה יותר ממה שנדמה: לשכת התיירות של מרסיי מתארכת את המספר שלושה־עשר ל־1925.

מה הם הסנטונים של פרובאנס?

האבוס, סצנת הלידה, נשאר במרכז חג המולד הצרפתי, במיוחד בדרום. הדמויות הקטנות שלו, העשויות חימר, נקראות סנטונים. לפי לשכת התיירות של מרסיי, הסנטון הפרובנסלי מחימר לא שרוף נולד במרסיי בסוף המאה ה־18, ומי שיצר אותו היה ז׳אן־לואי לאנייל (1764-1822).

חלון הראווה הגדול שלו הוא יריד הסנטונים של מרסיי, הוותיק בפרובאנס, שנולד, לדברי לשכת התיירות, ”למחרת המהפכה”. הוא מוקם בכל שנה מסוף השבוע השלישי של נובמבר ועד תחילת ינואר, בנמל הישן, ונפתח במיסה בפרובנסלית.

האבוס הפרובנסלי לא מסתפק במשפחה הקדושה, בשור, בחמור ובשלושת המלכים. הוא משחזר כפר שלם: ראש העיר, האופה, הכומר, נגן התוף, זוג הצוענים, העיוור ובנו. המפורסם מכולם הוא הראווי, הנלהב, שזרועותיו מורמות לשמיים, מוקסם מהלידה אף שאין לו מה להעניק. ממנו נולד הביטוי הצרפתי ”le ravi de la crèche”, ”הנלהב מהאבוס”.

המקצוע חי ובועט: כ־120 סדנאות של יוצרי סנטונים פועלות בין מרסיי, אובאן ואקס־אן־פרובאנס. באלוש מציג ז׳ילבר אורסיני מדי שנה אבוס נע בשטח של 100 מ״ר, ובו 650 סנטונים. יש סדנאות שמייצרות אפילו דמויות מודרניות, שחקן כדורגל או אופה פיצה, לצד הרועה המסורתי.

מאין באו עץ האשוח ושווקי חג המולד בצרפת?

אלזס נתנה לצרפת את שתי התמונות הכי מיוצאות של חג המולד שלה. הראשונה היא שוק חג המולד. השוק של שטרסבורג, הכריסטקינדלסמאריק, ”שוק הילד ישו” באלזסית, נולד ב־1570, ולכן הוא אחד הוותיקים באירופה. במשך זמן רב הוא היה היחיד בצרפת. אחרי שעבר ברחבת הקתדרלה, בכיכר הטירה ובכיכר קלבר, הוא התמקם בכיכר ברוֹיי ב־1871.

השנייה היא עץ האשוח. בארכיון של סלסטה, ספר חשבונות מ־21 בדצמבר 1521 רושם 4 שילינג ששולמו לשומרי היער כדי שישגיחו על ה־*meyen*, העצים, ביום תומאס הקדוש. העיר רואה בכך את האזכור הכתוב העתיק ביותר של עץ חג מולד, והספרייה ההומניסטית מציגה את הרשומה הזו בכל חורף לצד שני ספרים מ־1555 ומ־1600. שטרסבורג מספקת תאריך אחר שמצוטט לעתים קרובות, 1605, שהמגזין FrenchEntrée מציין כשנת עץ חג המולד הראשון בעיר.

היום העץ והאבוס חיים יחד בהרבה סלונים, לפעמים על אותו רהיט. ההיסטוריה המלאה של העץ, מרומא העתיקה ועד התקופה הוויקטוריאנית, נמצאת באיך התחיל חג המולד.